יהושע בן יהוצדק

יהושע בן יהוצדק, המכונה גם ישוע בן יהוצדק, היה הכהן הגדול בראשית ימי בית המקדש השני ואחת הדמויות המרכזיות בעיצובו מחדש של העם היהודי לאחר חורבן הבית הראשון. לצד זרובבל בן שאלתיאל, מנהיגם המדיני של שבי ציון, הוא עמד בראש העלייה מבבל ובמאמץ להחזיר לחיים את המרכז הדתי והלאומי בירושלים.

לאחר הכרזת כורש, בשנת ג׳ש״צ — ועל פי התיארוך המקובל במחקר, בערך בשנת 538 לפנה״ס — עלו מבבל לארץ ישראל כארבעים אלף יהודים. בראשם עמד זרובבל, מצאצאי בית דוד, ולצידו יהושע, בן למשפחת הכהונה הגדולה. יש הסבורים כי אביו, יהוצדק, היה הכהן הגדול בימי הבית הראשון, אף שלא שירת בפועל בבית המקדש השני לאחר שהוגלה לבבל.

מנהיגות משותפת בשעת שיקום

תפקידו של יהושע היה בראש ובראשונה דתי ומוסדי, אך משמעותו חרגה מגבולות הכהונה. יחד עם זרובבל הוא השתתף בהקמת בית המקדש השני. בתחילה הוקם מזבח העולה, והחלו להקריב עליו קורבנות עוד לפני שהושלם בניין המקדש. כעבור כמה שנים הושלם ההיכל, בעידודם של הנביאים חגי וזכריה.

המקרא מציג את שיתוף הפעולה בין שני המנהיגים כדגם של הנהגה משלימה: זרובבל ייצג את המנהיגות המדינית ואת שושלת דוד, ואילו יהושע ייצג את הכהונה ואת הרציפות הדתית של ישראל. חזון זכריה מתאר את השניים כ״שני בני היצהר״ — המלך והכהן הגדול, שניהם משוחים בשמן — ומדגיש כי ״עצת שלום תהיה בין שניהם״. זהו תיאור רב-משמעות של בניית חברה מחודשת באמצעות שותפות בין סמכות מדינית לסמכות רוחנית.

גם חזון המנורה ושני ענפי הזית של זכריה נקשר לרעיון זה. החזון, שהיה מקור השראה לסמל מדינת ישראל, מבטא את האפשרות להזין מחדש את חיי העם ואת מוסדותיו לאחר אסון לאומי. במובן זה, יהושע אינו מתואר רק כמשרת בקודש, אלא כאחד ממעצבי התשתית שעליה נבנתה הקהילה היהודית בתקופת שיבת ציון.

רציפות הכהונה והחיים היהודיים

ככל הנראה השתייך יהושע למשמרת ידעיה. מסורת זו עשויה להסביר מדוע משמרת ידעיה נזכרת כמשמרת הראשונה בימי הבית השני: היא הייתה המשמרת של הכהן הגדול. באמצעות כהונתו נשמר הקשר בין עבודת המקדש המחודשת לבין מסורת הכהונה של בית ראשון, גם לאחר הגלות והחורבן.

כעבור שנים הגיע לארץ דודו של יהושע, עזרא הסופר, שהיה אחיו של יהוצדק. יהושע המשיך לשאת בתפקיד הכהן הגדול, שאותו קיבל בזכות עלייתו המוקדמת יותר ובזכות מוצאו ממשפחת הכהונה הגדולה. עם עליית עזרא, נעשתה דמותו של הסופר לסמכות הרוחנית הבכירה שהובילה את עולי בבל ואת עיצוב החיים היהודיים על פי התורה. ספר עזרא מסכם את שליחותו במילים: ״כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה׳ וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט״.

השילוב בין יהושע הכהן הגדול לבין עזרא הסופר ממחיש את התפתחותם של שני מוסדות מרכזיים בחיי העם: עבודת המקדש והנהגה הלכתית-תורנית. יהושע סימל את חידוש המרכז הפולחני בירושלים; עזרא, שהגיע בדור מאוחר יותר, חיזק את לימוד התורה ואת הסדרת החיים הציבוריים. יחד הם מייצגים שלבים משלימים בתהליך שיקומה של החברה היהודית.

הדמות בחזון זכריה

בחזון הנביא זכריה מכונה יהושע ״אוּד מוּצָל מֵאֵשׁ״ — אדם שניצל מתוך החורבן. הכינוי מעניק לו משמעות סמלית רחבה: הוא מגלם את הישרדותה של הכהונה ואת יכולתו של העם היהודי להתחיל מחדש לאחר חורבן בית ראשון וגלות בבל.

בחזון עומד יהושע לפני מלאך ה׳, לבוש בגדים צואים, והשטן עומד לימינו לשטנו. לאחר מכן מצווה המלאך להסיר ממנו את הבגדים המלוכלכים, וה׳ מכריז: ״רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת״. על ראשו מונח צניף טהור, והוא מולבש מחדש בבגדים ראויים.

המקרא אינו מפרש מה היה חטאו של יהושע. במדרשי חז״ל נקשר החטא לבניו, שנשאו נשים נכריות, ובפרשנות מאוחרת הוצע גם שהחזון מבטא פגם בזהירות בדיני טהרת המקדש. כך או כך, עיקרו של החזון הוא תיקון: הכהן הגדול עובר מתיאור של אשמה וטומאה אל טהרה, סליחה וחידוש שליחות. דימוי זה הפך את יהושע לדמות מרכזית בתפיסה היהודית של תשובה ושל האפשרות לשקם מוסדות ואנשים לאחר משבר.

המשך השושלת

בספר נחמיה נמנים צאצאיו של יהושע עד הדור החמישי: יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן או יוחנן, וידוע. פרשנים זיהו את ידוע עם שמעון הצדיק, וסברו כי דורות אלה כללו כהנים גדולים. גם אם פרטי הזיהויים נתונים למסורת ולפרשנות, הרשימה המקראית מדגישה את השפעתו המתמשכת של יהושע על מוסד הכהונה ועל ההנהגה הדתית בירושלים.

על פי שיטת חז״ל, ייתכן שחלק מצאצאיו היו כבר בחיים בזמן הקמת המקדש, ומכאן המסורת שלפיה יהושע היה זקן מופלג, אולי בן מאה בקירוב, כאשר עלה לארץ. אין בידינו תיעוד היסטורי מלא המאפשר לאמת את גילו, אך המסורת מבקשת להדגיש את רציפות חייו: מימי בית ראשון, דרך הגלות, ועד חידוש עבודת המקדש.

מסורת הקבורה והזיכרון

לפי המסורת, יהושע בן יהוצדק קבור בבגדאד, בירת עיראק, על גדות החידקל. בחלקת קברו נקברו גם דיינים ופוסקים, ובהם יעקב בר יוסף הרופא ועבדאללה סומך. לפי הידוע, עבדאללה סומך הועבר מאוחר יותר לבית עלמין אחר הסמוך לבגדאד ואינו קבור עוד בחלקה.

מסורת זו, גם כאשר אין אפשרות לאמת את פרטיה בכלים היסטוריים, משקפת את האופן שבו דמותו של יהושע המשיכה להתקיים בזיכרון היהודי מעבר לסיפור המקראי. הוא נזכר לא רק כאיש העבר, אלא כאב קדמון של מוסד הכהונה וכסמל להתאוששות לאומית, לחידוש פולחן ולשמירת זהות יהודית לאחר גלות.

מדוע יהושע בן יהוצדק ראוי לציון כערך חשוב במורשת

יהושע בן יהוצדק ראוי להיכלל במורשת משום שהיה שותף מרכזי לאחד מרגעי המפנה הגדולים בתולדות העם היהודי: המעבר מחורבן בית ראשון, גלות בבל ואובדן המרכז הלאומי, אל שיבת ציון והקמת בית המקדש השני. באמצעות כהונתו הוא תרם לחידוש המוסדות הדתיים בירושלים ולשמירת הרציפות של המסורת הכוהנית.

חשיבותו אינה נובעת רק מתפקידו, אלא גם מן המשמעות שהעניק לו המקרא. חזון זכריה מציג אותו כאדם שניצל מן האש, עובר טיהור ומקבל מחדש את שליחותו. בכך נעשתה דמותו לסמל של עמידה יהודית לאחר אסון ושל האפשרות לבנות מחדש קהילה, מוסדות ואמונה. מורשת (Moreshet) ו־Moreshet.com מנציחות דמויות שהשפעתן ניכרת בעיצוב הזיכרון היהודי וביכולת להבין כיצד נבנו מחדש חיי העם; סיפורו של יהושע הוא דוגמה יסודית לכך.