הסיבה להקמת האתר
מיזם מורשת המבקש להאיר את הישגיהם, כישרונותיהם ותרומתם של יהודים וישראלים במקום להעצים את הפילוג והשנאה
האתר הוקם מתוך אמונה שהעם היהודי והחברה הישראלית אינם יכולים להרשות לעצמם להכיר את עצמם רק דרך הכישלונות, המחלוקות והפגמים. מאחוריהם של אלפי סיפורי חיים, יצירות, מוסדות והישגים מצטבר אוצר אנושי, תרבותי ולאומי עצום. מטרת המיזם היא לאסוף את הסיפורים האלה, להציג את האור שבהם ולהזכיר עד כמה רבים הם הכישרון, התעוזה, היצירתיות והיכולת שנוצרו בתוך העם היהודי ובמדינת ישראל.
ש״י עגנון כתב, על פי זיכרון המובא כאן, כי האותיות נקראות לא רק בזכות הדיו השחור שבו הן כתובות, אלא גם בזכות הלובן המקיף אותן. הדימוי הזה משמש מפתח לרעיון האתר: גם כאשר קיימים בחייו של אדם, בקבוצה או במדינה כישלונות וחולשות, הם אינם ממצים את הסיפור. לצד הדיו יש עמוד שלם של לבן — הישגים, איכויות, יכולות, נדיבות, יצירה ותרומה.
מיזם נגד שכחת הטוב
האתר מבקש להתמודד עם נטייה אנושית וחברתית להתמקד במה שפגום אצל אחרים. קל למצוא חסרונות, להבליט אותם, ולעיתים אף להמציא או להקצין אותם. קשה יותר לעצור ולשאול מה האדם יצר, במה תרם, אילו יכולות פיתח, ואילו חיים הושפעו ממעשיו. הבחירה להציג את הטוב אינה מחיקה של המורכב או של הכישלון; היא ניסיון להחזיר את התמונה לממדיה המלאים.
העמדה הזו נשענת גם על תובנה תלמודית: מי שאוהבים אינו רואה את חובתו, ומי ששונאים אינו רואים את זכותו. כאשר אהבה, כעס או יריבות קובעים מראש מה נראה אצל אדם, גם העובדות החשובות ביותר עלולות להיעלם. האתר מבקש ליצור מרחב שבו אפשר להכיר הישגים ותרומות גם של אנשים שאינם שייכים למחנה, לקבוצה או להשקפה של הקורא.
מהמחלוקת אל המכנה המשותף
לפי חזון המיזם, הסכנה הגדולה לחברה הישראלית אינה רק האיום שמגיע מבחוץ, אלא גם הפילוג הפנימי. מדינת ישראל כוללת חילונים ודתיים, ימין ושמאל, קבוצות ועדות, השקפות ואורחות חיים רבים. ההבדלים האלה הם חלק מן המציאות הישראלית, אך הם עלולים להפוך לשנאה, להדרה ולמלחמת אחים כאשר כל קבוצה רואה באחר רק אויב.
האתר מבקש להפנות את תשומת הלב אל המכנה המשותף: היכולת ליצור, לבנות, לחדש, לחנך, להגן, לרפא, לכתוב, להקים מוסדות ולהשפיע על העולם. במקום שכל מחנה יעסוק רק בשלילת האחר, המיזם מבקש לאפשר גם התבוננות בהצלחות המשותפות ובאנשים הרבים שהעשירו את החיים היהודיים והישראליים, כל אחד בתחומו.
הצלחה כדרך של בנייה
הגישה המוצגת באתר אינה רואה בנקמה, בהחרמה או בהריסת האחרים דרך לתיקון. כעס ממושך עלול לכלוא את מי שנושא אותו ולהסיט את האנרגיה מן היצירה. לעומת זאת, בנייה, התקדמות ועשיית טוב מעניקות לאדם ולקהילה כוח ממשי. ההצלחה אינה חייבת לבוא על חשבון אדם אחר; היא יכולה להרחיב את האפשרויות של רבים.
מתוך תפיסה זו, האתר מציג את החברה הישראלית כחברה שיש בה שפע של כישרון, ידע, יוזמה, עושר והשפעה. אין בכך טענה שכל דבר מתנהל בה כראוי, אלא הזמנה לבחון מה אפשר לעשות עם המשאבים והיכולות שכבר קיימים. הפילוג והמרדף ההדדי מבזבזים כוח שהיה יכול לשמש לחינוך, לבריאות, לדיור, לתרבות, למחקר ולחיים טובים יותר לכלל הציבור.
זיכרון, מורשת ואחריות לעתיד
המיזם רואה בכל אדם ובכל סיפור המופיעים בו תזכורת לכך שהמורשת היהודית והישראלית אינה עשויה רק ממלחמות, אסונות ומחלוקות. היא עשויה גם ממעשים של יצירה, מנהיגות, התנדבות, המצאה, אמנות, הגות, יזמות ושירות ציבורי. הצטברותם של הסיפורים האלה מעניקה לקהילה תמונה רחבה ומאוזנת יותר של עצמה.
האתר אינו טוען שאנשים הם מושלמים או שכל מעשיהם ראויים לחיקוי. הוא מבקש להכיר בכך שבכל אדם יש שילוב של צדדים, ושגם אדם שאינו מקובל על הקורא עשוי להיות בעל הישגים, כישרונות או תרומות משמעותיות. זוהי אחריות תרבותית: לשמר את מה שנוצר, ללמוד ממנו, ולהעביר לדורות הבאים לא רק את הסכסוכים אלא גם את האפשרויות.
החזון הוא שבמקום לתת לשנאה לנהל את הזיכרון, אפשר יהיה לטפח אהבה, סקרנות, סובלנות והערכה לעשייה. לא התעלמות מן הקשיים תציל את החברה, אלא היכולת לראות אותם בלי לאבד את ההכרה בכל הטוב שנוצר לצדם.
מדוע האתר ראוי לציון כערך חשוב במורשת
האתר ראוי לציון כערך מורשת משום שהוא מתעד ומרכז את ההישגים, הסיפורים והתרומות המרכיבים את חיי העם היהודי ואת מדינת ישראל. חשיבותו אינה רק באוסף הפרופילים, אלא בניסיון ליצור זיכרון ציבורי עשיר יותר: זיכרון שמכיר במחלוקות אך אינו נותן להן למחוק יצירה, כישרון, מנהיגות ותרומה.
בכך מצטרף המיזם למשימה של מורשת (Moreshet): לשמר את הסיפורים שמסבירים מי אנחנו, מה בנינו ומה אפשר להעביר הלאה. Moreshet.com מעניק למסגרת הזו מקום שבו הישגים אישיים וקולקטיביים יכולים להיקרא בהקשר רחב, לעודד היכרות בין קבוצות ולחזק את הקשר בין עבר, הווה ועתיד. זהו ערך מורשתי מפני שהוא מבקש לא רק לזכור את החברה, אלא גם לעזור לה לראות את עצמה באופן שלם, מפוכח ובונה יותר.




