אביהו מדינה

אביהו מדינה (נולד ב־19 באוגוסט 1948) הוא זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי, מן הדמויות המרכזיות בעיצובו של הזמר העברי המודרני. ביצירתו חיבר בין מסורת יהודית־תימנית, פיוטים ולחנים מבית אבא לבין הרוק שספג בנעוריו בקיבוץ כיסופים. לצד כתיבתם של מאות שירים, הוא פעל במשך עשרות שנים כדי שהמוזיקה הים־תיכונית לא תיחשב תרבות שולית או נפרדת, אלא חלק טבעי ולגיטימי מן התרבות הישראלית.

השפעתו ניכרת לא רק בשירים שחיבר ובביצועים שהפכו לנכסי צאן ברזל, אלא גם בשינוי שעבר היחס הציבורי למוזיקה המזרחית בישראל. שיריו בוצעו בידי זוהר ארגוב, חיים משה, ישי לוי, שימי תבורי, דקלון, בועז שרעבי, ציון גולן, אייל גולן ואמנים רבים נוספים. בשנת 2022 הוענק לו פרס ישראל בתחום הזמר העברי, כהכרה בתרומתו לפריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית ובביסוסו של סגנון הנשען על שורשים יהודיים ותרבותיים.

ילדות, שורשים ושירות בצה״ל

מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב, בן שלישי ללאה לבית מיסק ולאהרן לוי מדינה. אמו נולדה בירושלים למשפחה שעלתה מתימן בשנת 1906, ואביו עלה מתימן בשנת 1939. לאחר שהמשפחה עברה לחולון, חווה מדינה בגיל צעיר את מות אמו. בהמשך התגורר עם אחיו הגדול נדב, ובנעוריו הגיע לקיבוץ כיסופים במסגרת עליית הנוער.

החיים בקיבוץ חשפו אותו למוזיקה שהייתה פופולרית בישראל בשנות השישים, ובהן הרוק והמוזיקה של הביטלס. ההשפעה הזאת לא מחקה את בית גידולו היהודי־תימני, אלא הצטרפה אליו. לימים תיאר את המפגש בין שירת הקודש, פיוטי רבי שלום שבזי ולחני הדיוואן שספג בבית, לבין הרוק המערבי שהכיר בקיבוץ, כאחד ממקורות הייחוד של יצירתו.

בשנת 1967 התגייס לצה״ל ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים בגדוד 113 של חטיבה 217, כמפקד וכทותחן בחזית הדרום, והחליף כמה טנקים לאחר שהכלים שעליהם פיקד נפגעו. הוא השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה, אף שיכול היה להשתחרר משירות מילואים בשל היותו אמן. החיבור בין שירותו הצבאי לבין עבודתו התרבותית נעשה חלק מן הסיפור הישראלי הרחב שהוא מייצג: יצירה המחוברת לחיי המדינה, לאזרחיה ולזיכרונותיהם.

ראשית הדרך ככותב וכמלחין

מדינה החל לכתוב שירים בשנת 1970. שירו הראשון, יעקב התמים, שנודע גם בשם אל תירא ישראל, זכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1971 בביצוע משה הלל. בהמשך השתתפו בפסטיבלים עשרה שירים נוספים שכתב, וכולם הגיעו לאחד משלושת המקומות הראשונים. ההישגים הללו ביססו אותו כבר בראשית דרכו כמלחין וככותב בעל קול מובחן.

הוא החל להופיע כזמר בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1980, כשביצע את שירו רחל. אף שהוציא את אלבום הסולו הראשון שלו רק בשנת 1990, בגיל 42, שיריו כבר היו מוכרים בביצועם של אחרים. בכך נוצרה תופעה משמעותית: מדינה לא בנה את השפעתו רק באמצעות קריירת במה אישית, אלא בעיקר באמצעות רפרטואר שהעניק לאמנים אחרים שירים שנכנסו אל לב הקהל.

שירים שהפכו לקלאסיקה ישראלית

בין יצירותיו הידועות נמצאים הפרח בגני, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1982 בביצוע זוהר ארגוב, כינור דוד, שזכה במקום השני בפסטיבל בשנת 1978 בביצוע שימי תבורי, וכן אליך אלוהי, לבד יושבת, להיות אדם, כבר עברו השנים, אל תשליכני, סוד המזלות, למה אל, שבחי ירושלים, רעיה, שב אל אדמתי, ברכנו, שבת מתנה, ארץ אהובה, געגועים ו־תן לזמן ללכת.

השירים האלה נעים בין תפילה, געגוע, אהבה, זיכרון, אמונה וחוויה ישראלית יומיומית. חלקם נשענים במפורש על טקסטים ועל עולם דתי־יהודי, ואחרים מדברים בשפה של פזמון ישראלי רחב ונגיש. השילוב הזה אפשר להם לעבור בין קהילות, דורות וסגנונות, ולחבר בין בית הכנסת, החג, הרחוב, תחנת הרדיו והבמה הגדולה.

מדינה כתב וביצע שירים, אך גם העניק את יצירותיו לזמרים שהיו מזוהים עם התפתחות המוזיקה הים־תיכונית. בין המבצעים נמנים זוהר ארגוב, חיים משה, ישי לוי, דקלון, אורי שבח, ציון גולן, בועז שרעבי, שימי תבורי, אלי לוזון, אייל גולן ואחרים. שיתוף הפעולה עם זוהר ארגוב, ובמיוחד הצלחת הפרח בגני, תרם להפיכת הסגנון הים־תיכוני לחלק מן המרכז הרגשי והמסחרי של המוזיקה הישראלית.

אלבומים, מסורת ויצירה אישית

במהלך הקריירה הוציא מדינה אלבומים ובהם פרחי גני, אשר אהבתי, מה יהיה?, סימנים של דרך, אני נשבע לך, אין לי מנוח ו־רק אלוהים יודע. אלבומיו כללו שירים מקוריים, ביצועים מחודשים, דואטים ושירים מסורתיים. באלבום אשר אהבתי נכלל השיר שמחי עניה, שמילותיו מיוחסות לרבי שלום שבזי, ובאלבום סימנים של דרך נכלל השיר תפילה של אבא, המבטא את הקשר למשפחה, למסורת ולזיכרון.

בשנת 1996 יצר יחד עם עוזי חיטמן הגדה של פסח הכוללת סדר פסח בלחן מקורי. יצירה זו המחישה את שאיפתו להביא את המסורת היהודית אל המרחב המוזיקלי הישראלי העכשווי, לא כמוצג מן העבר אלא כחומר חי שאפשר לשיר, לעבד ולחוות מחדש.

בשנת 2021 פרסם את האוטוביוגרפיה קורות ומנגינות, שאותה כתב בתקופת מגפת הקורונה. הספר מוסיף למורשת המוזיקלית שלו גם עדות אישית על ילדותו, על דרכו כאמן ועל מאבקו להכרה שווה ביצירה הים־תיכונית.

מאבק על מקומה של המוזיקה הים־תיכונית

מן השנים הראשונות של דרכו היה מדינה מן הדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מן הסגנון הים־תיכוני. בעיניו, הכינוי ״מוזיקה מזרחית״ לא היה אמור להציב את היוצרים מחוץ לזמר העברי, אלא לתאר אחד ממקורותיו. הוא דרש ששירים ים־תיכוניים יושמעו בתחנות הרדיו המרכזיות, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויופיעו בפסטיבלים מרכזיים, במקום להישאר בתוכניות או באירועים נפרדים.

המאבק הזה היה תרבותי וחברתי גם יחד. הוא עסק בשאלה מי רשאי להגדיר את הישראליות, אילו מבטאים מוזיקליים נשמעים במרחב הציבורי, ואילו מסורות יהודיות זוכות למקום שווה בזיכרון הלאומי. מדינה התעקש לראות ביצירתו יצירה ישראלית בראש ובראשונה, המחברת בין מסורת תימנית, פיוט, רוק, פופ וחוויות החיים במדינה.

בזכות יצירתו ובזכות העמדה הציבורית שהשמיע לאורך השנים, השתנה בהדרגה מעמדה של המוזיקה הים־תיכונית. היא עברה מן השוליים אל לב המיינסטרים הישראלי, והשפיעה על יוצרים, מבצעים ומאזינים מכל חלקי החברה. תרומתו אינה מסתכמת בהצלחתם של שירים יחידים; היא נוגעת להרחבת ההגדרה של הזמר העברי עצמו.

פעילות ציבורית והוקרה

בשנים 2006–2011 כיהן מדינה כיו״ר אקו״ם, ובתפקיד זה עסק גם בהיבטים הציבוריים והמקצועיים של עולם היצירה והמוזיקה. בשנת 2015 נבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות. בשנת 2016 קיבל את פרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה, ובשנת 2020 הוענק לו תואר יקיר העיר פתח תקווה.

בשנת 2022 קיבל את פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת תשפ״ב. ועדת הפרס ציינה כי הביא לפריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית והקדיש את מרבית זמנו לפיתוחו ולביסוסו של סגנון מוזיקלי ישראלי הנובע משורשים יהודיים ומסורתיים. ההכרה הזאת סיכמה במידה רבה תהליך שמדינה היה שותף מרכזי לו: הפיכת קולות, מקצבים וטקסטים שהודרו בעבר לחלק מוכר ומוערך מן הסיפור הישראלי.

מדוע אביהו מדינה ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אביהו מדינה ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בשלושה מישורים שהשפעתם נמשכת עד היום. הוא יצר רפרטואר עשיר של שירים המבוצעים בידי דורות של זמרים; הוא חיבר בין מסורת יהודית־תימנית לבין צורות מוזיקליות ישראליות מודרניות; והוא נאבק על כך שהיצירה הים־תיכונית תישמע ותוערך כחלק מן התרבות הישראלית הכללית.

השירים שלו נשמרו בזיכרון הציבורי לא רק בזכות מנגינותיהם, אלא מפני שהם מעניקים ביטוי לאמונה, למשפחה, לגעגוע, לאהבה, לשבת, לירושלים ולחיים בישראל. הם אפשרו למסורות יהודיות שהגיעו מתימן ומקהילות המזרח להשתלב במרחב הישראלי המשותף, והשפיעו על אמנים ועל מאזינים שחיפשו מוזיקה המבטאת את ביתם ואת זהותם.

לכן אביהו מדינה הוא דמות טבעית לארכיון מורשת (Moreshet). תיעוד חייו ויצירתו ב־Moreshet.com משמר לא רק את סיפורו של יוצר יחיד, אלא גם פרק מרכזי בתהליך שבו החברה הישראלית הרחיבה את קולה, את זיכרונה ואת ההבנה שלה למושג זמר עברי.