ריי קורצווייל

קורצווייל נולד להורים יהודים, שנמלטו מאוסטריה סמוך לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו היה מורה למוזיקה ומנצח ידוע וגם אמו הייתה אמנית (אמנות ויזואלית). גדל בקווינס שבעיר ניו יורק. בנעוריו היה צרכן נלהב של מדע בדיוני. החל לתכנת בגיל 12. זמן קצר לאחר מכן הופיע בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "זה הסוד שלי", בה ניגן על פסנתר יצירה שנכתבה על ידי תוכנת מחשב שפיתח בעצמו.

בשנת 1970 קיבל תואר שני במדעי המחשב מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.

קורצווייל כתב ספרים בנושאי הבינה המלאכותית, טרנס הומניזם והסינגולריות הטכנולוגית, והמפורסם שבהם הוא ספרו משנת 1999 "עידן המכונות החושבות" ("The Age of Spiritual Machines").

בספטמבר 2008 חשף את הפרויקט החדש שלו, הקמת "אוניברסיטת הסינגולריות" בעמק הסיליקון בקליפורניה, בתמיכת גוגל ונאס"א, ללימוד אינטרדיסציפלינרי של טכנולוגיות חדישות ולניתובן לטובת האנושות.

בחודש דצמבר 2012 מונה למנהל ההנדסה בחברת "גוגל". במסגרת תפקידו, הוא עוסק בשני פרויקטים המתוכננים לשלב בינה מלאכותית במוצרי גוגל. האחד - "לימוד מכונה" שמשמעותו היכולת של מחשב ללמוד מנתונים שמוזנים אליו, והשני - "עיבוד שפות" שפירושו הדרך בה מחשבים ישתמשו במילים כדי להביע רעיונות ויבינו את הדרך בה בני אדם משתמשים במילים כדי לעשות זאת.

המצאות

ריימונד קורצווייל התפרסם בזכות המצאות שהשפיעו רבות על התקדמות הטכנולוגיה ועל שיפור באיכות חייהם של בעלי מוגבלויות:

קורצווייל ניבא מראש את השנה המדויקת בה יפותח "הטלפון החכם" ואת יכולותיו ותיאר את האינטרנט לפני שבכלל המציאו אותו. בשנת 2005 אמר ביל גייטס על קורצווייל: "הוא העתידן הטוב ביותר בנושא הבינה המלאכותית".

חיי נצח

שני ספריו האחרונים עד כה, עוסקים בכך שהתפתחות הטכנולוגיה בשני העשורים הקרובים תאפשר הארכה משמעותית של החיים, עד כדי חיי נצח. בספרו "הסינגולריות קרובה" השתמש, בין היתר, ברעיון של מוח מטריושקה, שיוכל לשמש חיים וירטואליים. ביולי 2014 כתב הגרדיאן הבריטי, כי על פי קורצווייל, בתוך 20–25 שנים, דהיינו עד שנת 2035–2040 יוכל האדם לחיות כמה שנים שירצה וזאת הודות לננוטכנולוגיה, אשר תעצור ואף תדע להפוך את כיוונו של תהליך ההזדקנות, לרפא כמעט כל מחלה אנושית ואף לשפר את היכולות הביולוגיות האנושיות הרבה מעבר למה שהן כיום.

ביקורות

לצד הישגיו הטכנולוגיים הכבירים של קורצווייל, חלקו רבים על עמדותיו לגבי טיב האנושות ועתידה, ובייחוד לגבי רעיון ה'סינגולריות'. כך למשל, תיאר רוברט גראסי את קורצווייל כמושא של פולחן דתי מצד מאמיניו, וכמבטיח ישועה באמצעים טכנולוגיים.תומר פרסיקו ביקר את המשיחיות הגלומה באמונה הכמו-דתית של קורצווייל בכוחה הגואל של הטכנולוגיה. נדב ברמן ש. השווה בין עמדותיו השלילית של קורצווייל ביחס לקיום האנושי בגוף וביחס למיניות הגופנית, לבין שלילת הגוף והמיניות המצויה אצל פאולוס בנצרות הקדומה. מרטין פורד בספרו עליית הרובוטים ביקר את האופי המשיחי הכרוך בשיח הסינגולריות, והסתייג מהדטרמיניזם ההיסטורי הכרוך בו. לצד זאת, אין חולק לגבי ההשפעה הרבה שיש לרעיונותיו של קורצווייל על תפיסות בנות זמננו לגבי טכנולוגיה.

עיטורים ופרסים

קורצווייל קיבל עיטורים ופרסים רבים. בין השאר הוא קיבל לפחות עשרים דוקטורטים לשם כבוד, מגופים אקדמאיים שונים וכן ב-2001 את הפרס הגדול ביותר בעולם להמצאה כלשהי, פרס MIT-Lemelson בסך 500,000$. בנוסף, בשנת 1999 הוא קיבל את המדליה הלאומית לטכנולוגיה, מהנשיא ביל קלינטון.

בשנת 2002 נכלל שמו של קורצווייל ב"היכל התהילה הלאומי של הממציאים בארצות הברית".

בשנת 2015 זכה קורצווייל בפרס גראמי לטכנולוגיה עבור הישגיו יוצאי הדופן בתחום טכנולוגיית המוזיקה.