מנחם אוסישקין

אברהם מנחם-מנדל אוסישקין נולד בשנת 1863 בעיירה הקטנה דוברובנה שברוסיה הלבנה (בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) במקור המשפחה מויטבסק, בלארוס. משפחה חב"דית אשר הייתה מקורבת לרבנים שניאור זלמן מלאדי והנצי"ב. בילדותו עברה משפחתו למוסקבה. הוא הרבה לעסוק בשאלת הזהות היהודית-לאומית עוד בצעירותו, כשנחשף לספרות התחייה הלאומית ואף ייסד אגודה של עלייה לארץ ישראל שהתאחדה עם תנועת ביל"ו. היה חבר באגודת "בני ציון" ולאחר מכן היה מראשי התאחדות אגודות חובבי ציון באזור מוסקבה, תנועות שדגלו בעלייה והתיישבות ציונית.

בשנת 1891 עבר לפלך יקטרינוסלב שברוסיה. הוא התוודע בווינה לבנימין זאב הרצל והתרשם מספרו מדינת היהודים. בקונגרס הציוני הראשון ב-1897 נבחר להיות "מזכיר לעברית" והשתתף בוויכוח על נוסח תוכנית בזל. בקונגרסים הבאים היה לחבר הוועד הפועל הציוני, פעל רבות למען החדרת השפה העברית, והתמנה למורשה הציוני של כל רוסיה הדרומית.

בעקבות הזעזוע מפרעות קישינוב שהיה עד להן בשנת 1903, ערך אוסישקין ביקור ארוך בארץ ישראל כדי לארגן ולאחד את היישוב היהודי. לשם כך נוסדה ביוזמתו בזכרון יעקב "הכנסייה הארצישראלית" בהשתתפות 67 אנשי היישוב היהודי. אך למרות התקוות, נכשל ניסיון האיחוד תוך זמן קצר ביותר. היו שראו בו ניסיון של אוסישקין לקרוא תיגר על הרצל, בעיקר בשל התנגדותו החריפה לתמיכת הרצל בתוכנית אוגנדה. בכינוס ה"כנסייה" הביא אוסישקין אחרי מאבק קשה להחלטה חלוצית על זכותן השווה של נשים לבחור ולהיבחר, זו הפעם הראשונה בגוף יהודי כלשהו. בנוסף, גם תוכניתו לאגד את המורים לגוף אחד (מיד אחרי כינוס "הכנסייה") עלתה יפה: הוקמה "אגודת המורים העבריים בארץ ישראל", שהפכה מאוחר יותר להסתדרות המורים.

בשנת 1902 נבחר, באספה הכללית של חובבי ציון שהתקיימה באודסה, להיות ראש הוועד שיעסוק ברכישת קרקעות בארץ ישראל ומכירתן לאנשים פרטיים (בהמשך חברת גאולה שנוסדה למטרה זו בשנת 1904).

כאשר התפרסמה תוכנית אוגנדה ביוזמתו של הרצל, עמד אוסישקין בראש מתנגדיה ונאבק כדי לסכלה. קריאתו להתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד התקבלה לבסוף בקונגרס הציוני העולמי השביעי ב-1905. בתקופה זו פרסם את חיבורו החשוב "הפרוגרמה שלנו". חיבור זה תרם להתעוררות לפעולה מעשית ולהתיישבות בארץ, ובו הונחו היסודות לזרם הציונות הסינתטית, שעיקרה שילוב בין פעילות מעשית לפעילות מדינית כדי להגשים את הציונות בארץ-ישראל.

מ-1906 עד 1919 עמד בראש הוועד האודסאי ובתפקיד זה אף ביקר בארץ ישראל ימים ספורים טרם מלחמת העולם הראשונה.

משנת 1918 עמד בראש ועד הצירים, שנבחר כדי לארגן את היישוב בארץ מצד אחד, וכדי לקשר בינו לבין השלטון הבריטי מצד שני. אוסישקין היה בעל השפעה בייסוד אספת הנבחרים והוועד הלאומי ופעל רבות למען החדרת השפה העברית כלשון לאומית רשמית. יחד עם חיים ויצמן פעל להקמת האוניברסיטה העברית.

בפברואר 1919 ייצג את התנועה הציונית בועידת ורסאי בפריז, שם נשא נאום בעברית שעורר הד רב, בו קרא להקמת מדינה יהודית. באותה שנה עלה לארץ ישראל. ביוני 1920, בקבלת פנים רשמית לנציב העליון הרברט סמואל, סירב אוסישקין ללחוץ את ידו של המופתי של ירושלים, כאמל אל-חוסייני, ויצר בכך תקרית דיפלומטית שהוזכרה לימים כמה פעמים מפיו של אמין אל-חוסייני. אוסישקין הסביר את סירובו לגד פרומקין בנימוק "איך יכולתי להושיט ידי לשלום לראש הדת שבניה אנסו בנות ישראל". בקונגרס הציוני ה-13 בשנת 1923 לא נבחר עוד לראש הוועד הפועל הציוני, עקב חילוקי דעות עם חיים ויצמן, ותחת זאת נתמנה ליו"ר הקרן הקיימת לישראל. בתפקידו כראש הקרן (שבו כיהן עד יום מותו ב-1941), נקנו על ידי חברת הכשרת היישוב קרקעות רבות עבור הקק"ל ויוערו יערות; גולת הכותרת הייתה גאולת קרקעות עמק יזרעאל. במסגרת תפקידו פעל רבות נגד חוקי המנדט שהגבילו רכישת אדמות. אוסישקין היה פעיל ביותר גם בקונגרסים הציוניים: ב-1935 נבחר לנשיא הוועד הפועל הציוני וב-1936 נאבק נגד תוכנית החלוקה של ועדת פיל. מאימרותיו: "בשנאה מהרסים עולמות, באהבה בונים עולמות".

משפחתו

בתו רחל נישאה ב-1923 בירושלים לשמעון פריץ בודנהיימר, בנו של מקס בודנהיימר.

בנו, שמואל אוסישקין היה חבר בית הדין של הקונגרס הציוני, וחבר המרכז העולמי של ברית הציונים הכלליים, נישא לאלזה, בנם הוא הארכאולוג דוד אוסישקין.

ב-1941 נפטר ונקבר לבקשתו על הר הצופים במערת ניקנור הנמצאת במתחם הגן הבוטני הלאומי, אותה קיווה להפוך לפנתיאון לאומי של גדולי האומה. המתחם נמצא באוניברסיטה העברית בהר הצופים. אוסישקין דאג להעלות לשם את עצמותיו של פינסקר מאודסה אך תוכניתו לא התממשה מעבר לכך והם היחידים שנקברו שם. לאחר קום המדינה הוקמה חלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בתוך ירדן.

אוסישקין זכה להנצחה עוד בחייו: לכבוד יום הולדתו ה-70 החליט ועד שכונת רחביה בירושלים להסב על שמו את רחוב קרן קיימת לישראל בו הוא התגורר. בעקבות כך, רח' שמואל הנגיד שונה לרח' קרן קיימת לישראל, ושמו של שמואל הנגיד הונצח ברחוב סמוך. ישנה גרסה נוספת שהשתרשה, לפיה שמו הקודם של רח' אוסישקין היה יהודה הלוי. עם זאת, המקורות ההיסטוריים אינם תומכים בגרסה זו, ובפרט מראים שיהודה הלוי היה שמו הקודם של גן הכוזרי.

עוד בחייו נקרא הקיבוץ כפר מנחם על שמו, וכן נקראה על שמו קבוצת היישובים באצבע הגליל המכונה מצודות אוסישקין.

לאחר מותו הונצח שמו ברחובות ערים ובמוסדות רבים בכל רחבי ישראל, וביניהם: מוזיאון בית אוסישקין על יד קיבוץ דן, ובתי ספר ע"ש מנחם אוסישקין בערים: נתניה, רמת השרון, כפר סבא, תל אביב ונהריה. האודיטוריום הגדול בבנייני האומה נקרא על שמו, אולם אוסישקין.

הקרן הקיימת קבעה פרס ספרותי לזכרו שניתן בעבר, פרס אוסישקין.

אולם הכדורסל ההיסטורי של הפועל תל אביב נקרא באופן בלתי רשמי על שמו (בשל מיקומו ברח' אוסישקין). אחרי שהאולם נהרס ב-2007, הוקם מועדון כדורסל חדש - "הפועל אוסישקין תל אביב" שבשנת 2010 הפכה להפועל תל אביב.