beta

מנדלי מוכר ספרים

שלום יעקב אברמוביץ', הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים (ביידיש: מענדעלע, קרי "מֶנְדֶלֶה מוֹיְכֶֿר סְפֿוֹרִים", ברוסית: Соломон Моисеевич Абрамович;‏ 2 בינואר 1836 יוליאני: 21 בדצמבר 1835‏‏ – 8 בדצמבר יוליאני: 25 בנובמבר‏ 1917), היה מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה.

מנדלי, שנודע בכינוי "הסבא" של הספרות העברית והיידית המודרנית, היה בן הדור האחרון להשכלה, אולם בהמשך חייו חווה את תקופת חובבי ציון וראשית הציונות, שהשפיעו על יצירתו. מרבית ספריו וכתביו תורגמו לעברית ויצאו לאור בישראל.

מקור הכינוי "מנדלי מוכר ספרים"

בשיחה שניהל שלום אברמוביץ' עם הרב מזא"ה הוא סיפר לו כיצד נוצר הכינוי "מנדלי מוכר ספרים":

כאשר החל לצאת לאור ה"קול המבשר", פנה אלי ה"ארז" כי אכבד את העיתון בפרי עטי. הבטחתיו, ומראש החלטתי כי על כל מאמרי הז'ארגוניים עלי לכתוב באיזה פסבדונים קבוע, ולא בשמי המפורש אברמוביץ, כדי להבדיל בין קודש לחול. בחרתי לי את השם "סנדרקע מוכר ספרים", על שם מוכר ספרים אחד, שהיה בעירי בימי ילדותי, ושלחתי מאמר ל"קול המבשר" חתום בכינוי זה.

כאשר קבלתי את העלה הנדפס, נשתוממתי לראת כי חתום עליו במקום "סנדרקע" - "מנדלי", אשר תקן העורך מדעתו...

באתי בדברים עם הד"ר גולדבלום, אשר היה חתנו של "ארז" וחברו בעריכת עיתוניו, והנה אמר לי הד"ר: "כפי הנראה גזירה היא מן השמים שתקרא בשם 'מנדלי' ולא בשם 'סענדערקע', כי צריך אתה לזכור כי חותני בעצמו שמו אלכסנדר, והוא חושב זאת לאיזו פגיעה בכבודו, כי 'סנדערקע' זהו שמו הילדותי. והוא, כלומר חותני, חושד אותך בלאו הכי בדקירות ועקיצות כנגדו"...

"ובכן", אמר מנדלי, "עניתי לגולדבלום: עלי לקבל את הדין ומעתה אהיה בריה חדשה בשם 'מנדלי' ".

קורות חייו

שלום יעקב אברמוביץ' נולד בעיירה קאפוליע שבקרבת מינסק (כיום בבלארוס) לחיים משה ברוידא. אברמוביץ' קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר, ולאחר שהתייתם מאביו ב-1849 למד בישיבות בטימקוביץ', בסלוּצק ובווילנה, וספג הרבה מהווי היהודים שם, שבהמשך השתקף ביצירותיו. על תלאותיו בתקופה של יתמות הוא מעיד באוטוביוגרפיה קצרה שכתב, בה הוא התייחס למות אביו כשהוא היה בן 13: "ויעזוב אחריו אשה ובנים בחוסר כל. ומרוב עוני גליתי ממולדתי והלכתי לנוע על בתי הישיבות בערי ליטא... ובעת ההיא אמי נשאת לאיש חוכר בית הרחיים... ותלך אמי לבית אישה היא ובניה הצעירים ממני, ואני נשארתי גלמוד בעיר בלי משען ומשענת. בלא חמדה הלכתי אז וקצתי בחיי מכאב לב ומשבר רוח, כי נער אנוכי, ימי חיי עוד מעטים וצרותי רבות עד מאוד. ובלכתי קודר בחמת רוחי והנה קראני אבי חורגי אליו. ולמען לא אוכל לחם עצלות למדתי מספר שעות ביום את בניו..."

לאחר שנתיים בסלוצק שב להתגורר עם אמו בבית בעלה בכפר הקטן מלניק (Mielnik), אז באימפריה הרוסית, כיום בפולין. בגיל 17 לערך החל לכתוב את שיריו הראשונים, בעברית מליצית ועל נושאים תנ"כיים.

בהמשך נסע מנדלי לדרום האימפריה הרוסית עם דודתו, בניסיון להתחקות אחרי בעלה הנמלט. חוויות אלה שימשו בסיס לספרו היידי הנודע ביותר, 'פֿישקע דער קרומער' ("פישקֶ'ה החיגר", ביידיש). בסוף נסיעותיהם התיישב מנדלי בעיירה קמניץ פודולסק שבמערב אוקראינה, ושם נישא לאישה שהתגלתה כסובלת ממחלת נפש. בתקופה זו פגש את המחבר המשכילי אברהם בר גוטלובר, שהשפיע על יצירתו. גוטלובר, שהיה מורה בבית ספר ממשלתי ליהודים, הדריך את מנדלי הצעיר, שלמד בעזרתו ובעזרת בנותיו ספרות, מתמטיקה ומדע, גרמנית ורוסית, עבר בחינות הוראה ואף עבד כמורה בבית הספר שבעיירה. בתקופה זו כתב את חיבורו הראשון שיצא בדפוס: "מכתב בדבר החינוך", שהודפס בעיתון "המגיד".

לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה נישא לפסי לוין ונולדו לו 5 ילדים, ארבע בנות ובן. אווה חווה, נדיזדה ורחל ובת אחת ששמה לא ידוע ובנו מאיר שהתנצר ונשא אשה פראבוסלבית. מנדלי קבל את התנצרות בנו בצער רב. בנו של אחיו חיים משה, היה הגינקולוג ד"ר יהודה אריה אברמוביץ, שניהל בשנות הארבעים והחמישים את בית החולים הדסה בתל אביב. רבים מצאצאיו של מנדלי המתגוררים בבלגיה הם נוצרים אדוקים.

בערוב ימיו שב לקיום מצוות. מנדלי נפטר באודסה, בשלהי שנתו השמונים ושתיים ושם נקבר. הוא היה קבור תחילה בבית הקברות היהודי הישן באודסה אבל השלטונות בשעתו הרסו את בית הקברות לטובת פיתוח העיר אך מאחר שהם הבינו שמנדלי הוא איש חשוב וייעד תיירותי, הם העבירו את קברו בשלמותו לבית עלמין נוצרי, שבו בין שלל המצבות נושאות צלב בולט קברו המרשים של מנדלי עם מגן דוד ואותיות עבריות.

כשנה לאחר מותו של מנדלי מוכר ספרים פרסמו חיים נחמן ביאליק, ויהושע חנא רבניצקי חוברת לזכרו, תחת הכותרת: "מנדלי מוכר ספרים (שלום בן משה חיים אברמוביץ): קובץ מאמרים על תולדותיו וערכו האישי והספרותי (בצירוף תמונותיו ועצם כתב ידו)".

מאפייני יצירתו

בתחילת דרכו בשנות ה-60 של המאה ה-19 הִרבה מנדלי לכתוב ספרי מדע פופולרי, ספרות שימושית, ביקורת ספרים ומאמרים פובליציסטיים שהעסיקו את הציבור היהודי (בעיקר בעיתון "המגיד"). מנדלי תבע התייחסות פעילה לבעיות החברה היהודית ברוסיה. תוכניתו להפיץ מדע והשכלה מעשית באה לידי ביטוי בתרגומיו לספרי טבע ותולדות ישראל לשימושם של הקוראים והתלמידים העבריים, ובעיבודים ותרגומים ליידיש מן הספרות המסורתית.

מבחינה ספרותית היה מנדלי קשור למסורת המשכילית ולספרות התחייה הלאומית. יצירתו רוויה אהבה ליהודים הפשוטים, תוך יציאה נגד ההסתה האנטישמית ונישולם הכלכלי והאזרחי של יהודי רוסיה. לצד זאת, ביטאו יצירותיו ביקורת סאטירית נוקבת על דרכי החינוך היהודי ועל אופי החיים המסורתי בעיירות היהודיות, ומצד שני גם על היהודים המשכילים ועל מגמת ההתבוללות שלהם.

מנדלי היה פעיל בעיתונים יהודיים של ההשכלה, למרות היותו נתון גם לתחייה היהודית הלאומית והציונית. מסיבה זו כתב הן בעברית והן ביידיש, לסירוגין.

השפה והלשון ביצירתו

יצירתו של מנדלי הייתה מורכבת גם מבחינה לשונית, בהיותו ממניחי היסודות לספרות היידית המודרנית ולסגנון העברי.

מנדלי החל את כתיבתו בעברית כסופר משכילי וכתב ספרות לפי כל כללי העברית המשכילית. בשלב מסוים פנה לכתוב ביידיש וערך גם בשפה זו מהפכה לשונית, שהתבטאה בהרחבת השימוש ביידיש המדוברת לצורכי ספרות יפה. אחרי הפסקה גדולה חזר ב-1886 לכתוב בעברית בעיתון "היום", אבל החליט לוותר על השימוש בכללי העברית המקראית והכניס לתוך אוצר המילים והדקדוק שלו את לשון חז"ל והלשון הרבנית של ימי הביניים. בספרו "בסתר רעם" (1886) פתח מנדלי סגנון חדש בכתיבה העברית, סגנון קולח ומגוון המשקף את היידיש שדוברה בסביבתו ומשתמש בכל הרבדים ההיסטוריים של העברית.

לצורך ספריו העבריים, שהיו בחלקם תרגום של הספרים שכתב ביידיש, נזקק ללשון שתייצג דיבור עממי שוטף, מתובל בהלצות ובתיאורים מפורטים, ואת הצורך הזה סיפק בהשתחררות מכבלי המליצה המקראית המשכילית, בפנייה למטבעות לשון ואוצר מילים חז"ליים ובשילוב מאפיינים תחביריים מן השפות האירופיות.

שפתו של מנדלי נתפסה כ"לשון סינתטית", כלומר, מורכבת מכמה רובדי לשון קודמים ולא כהמשך ישיר של רובד לשון מסוים.

בעת האחרונה עברו חוקרים רבים להחזיק בתפיסה שלפיה מהווה לשונו המשך ישיר של הספרות הרבנית והחסידית של תחילת העת החדשה, בליווי תוספת של יסודות חדשים, דקדוקיים בעיקר.

יוצר "הנוסח"

מנדלי נחשב בעיני רבים כיוצר "הנוסח" של הלשון העברית המתחדשת בספרות. ספרות יפה, אמר ביאליק, הייתה גם לפני מנדלי. אבל את 'הנוסח' המוצק, שהולך וכובש את הספרות העברית בימינו – הביא לעולם מנדלי. עד מנדלי היו רוב הסופרים כותבים בלא נוסח. הנוסח איננו סגנון בלבד או ריתמוס וצורה בלבד, מסביר ביאליק, אלא הוא השם הכולל של טכניקות הכתיבה הללו, וכנראה שגם התולדה שלהם. עד מנדלי לא היה נוסח מקובל בכתיבה ספרותית. הסופרים נשענו על הפסוק, על הציטוטים המוכנים מהמקרא. אך לעיתים קרובות הייתה זו עבורם משענת קנה רצוץ, טוען ביאליק. אין היא מספקת כדי לתאר את תהליך התפתחותה של העברית והתפתחותו של הדור. יוצר הנוסח הספרותי מסייע לדורו לחשוב ולנסח היטב את מחשבותיהם ואת הרגשותיהם. הוא יוצק משמעת לעולמם הפנימי ובעקבותיה לדרך כתיבתם.

הנוסח של מנדלי, כותב החוקר אבנר הולצמן, נעשה מעין תקן מחייב של פרוזה עברית ראויה, הן בתוכנה והן בלשונה. מנדלי כתב על חיי החברה היהודית במזרח אירופה, על אורחות החיים, המנהגים, האמונות וההווי. הוא התמקד בגיבורים לא הרואיים, (בניגוד לגיבוריו של אברהם מאפו, למשל) אלא תיאר את היהודי הטיפוסי המצוי על צדדיו הקומיים והפתטיים. לשונו התיאורית התבססה על הרמוניה עשירה של כל רבדיה ההיסטוריים של הלשון העברית, תוך שימוש נרחב בלשון חז"ל, ספרי דת ומוסר ובמטבעות לשון ארמיות. כתיבתו ודמותו של מנדלי היוו נושא לחיקוי ולהערצה והכינוי האוהד "סבא" שנתן לו שלום עליכם, אומץ על ידי כל.

מנדלי, טוען יוסף חיים ברנר במאמרו הידוע: "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים", היה האמן הראשון שכתב באמת על אודות היהודים בתקופתו. הוא הביט במציאות בצורה ישירה ולא משוחדת, ובכך השיג את המהות של היהדות שלנו. הייחוד שלו הוא שאינו כותב על הכלל מתוך ניסיונו וחוויותיו האישיים. הוא מעמיד את האובייקט: החברה היהודית, העיירה היהודית - כדבר שעומד בפני עצמו. לכסלון (עיירה בדיונית בכתביו של מנדלי) יש האמת שלה!

הנצחתו

מנדלי מוכר ספרים מונצח בשמות רחובות ברבות מערי ישראל, בעיר תל אביב-יפו מחולק על שמו פרס המעודד את יצירתם של סופרים ביידיש, אתר לממכר ספרים אלקטרוניים בעברית וכן רשימת התפוצה "מענדעלע" המוקדשת לשפה ולספרות היידיש, בטריניטי קולג'.


Reviews (0)
No reviews yet.

אתר מורשת מתעד את מורשתם של גדולי האומה בתחומים השונים מההיסטוריה ועד להווה של העם היהודי, במדינת ישראל ובתפוצות, שהביאו אותנו עד הלום.

0:00