מיכאל בר-זוהר

ביוגרפיה

מיכאל בר זוהר נולד בשם מישל יולזרי בשנת 1938 בסופיה, בירת בולגריה, כבנם של אינס, זמרת אופרה, ושל ז'ק משולם יולזרי (1962-1904), רופא שיניים ומנתח פה ולסת, יליד קרנובט, הוריו היו בוגרי אוניברסיטאות בצרפת ובבית גדל כדובר צרפתית. מילדותו דיבר גם בולגרית ולדינו. בעת הרדיפות נגד היהודים בבולגריה בתקופה השואה גורשה המשפחה מסופיה לכפר קטן בהרים, שבו עבד אביו כרופא. משפחת יולזרי עלתה לישראל בשנת 1948. התגוררו בהתחלה ביפו. בעת לימודיו שם שינה מישל את שם המשפחה לבר-זוהר. שיחק בקבוצת נוער לכדורגל של מכבי יפו. בהמשך למד בר-זוהר בתיכון עירוני ה' בתל אביב. שירת בחיל האוויר, בו עשה קורס טיס. כעבור זמן עבר לפי רצונו לחיל המודיעין. השתתף במבצע קדש ובשירות המילואים לחם בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים, אחר כך במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה בתקופה בה כיהן כחבר הכנסת.

את התואר הראשון קיבל מהאוניברסיטה העברית במדע המדינה ויחסים בינלאומיים. עוד בעת לימודיו האקדמיים ושירותו הצבאי כתב מאמרים בנושאי מדע ב"דבר השבוע" והתמנה כעבור זמן קצר לעורך מדור המדע תחת שם העט רז מיכאלי. מאוחר יותר המשיך לכתוב בעיתונים "דבר", "דבר לילדים" ולשבועון הדתי " פנים אל פנים" של הרב שמואל אבידור הכהן. עבד בהמשך גם בגלי צה"ל בתוכנית למדע וכתב תסכיתים. כשנסע ללימודי תואר שני ודוקטורט בצרפת המשיך לשתף פעולה עם "גלי צה"ל" ועם עיתונים ישראלים, והיה, בין שאר, כתב העיתון "למרחב" בפריז. בגיל 25 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת הסורבון בפריז עם עבודה על יחסי ישראל-צרפת. ב-2001 זכה בעיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי. בשנת 2015 עלה למסכים הסרט "טוביאנסקי", בבימויו של ריקי שלח, על פי תסריט של בר-זוהר, אודות פרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, בימי קום המדינה.

קריירה פוליטית

בר זוהר היה ממקימי רפ"י. לאחר מלחמת ששת הימים היה דובר משרד הביטחון. אחר כך חבר לשכת ומרכז מפלגת העבודה. ב-1977 היה פעיל במטהו של שמעון פרס לראשות מפלגת העבודה. נבחר במקום לא ריאלי בבחירות לכנסת ה-9. ב-1981 נבחר בר-זוהר לכנסת ה-10 מטעם מפלגת העבודה, ובשנת 1988 נבחר בשנית לכנסת ה-12. כחבר הכנסת שימש חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ה-10 ויו"ר הוועדה בכנסת ה-12.

בר-זוהר השתתף בפריימריס בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ולכנסת הארבע עשרה ב-1996, אולם בשתי הפעמים לא הוצב במקום ריאלי ברשימה לכנסת.

ב-2008 עזב יחד עם אפרים סנה את מפלגת העבודה ועבר למפלגת ישראל חזקה, והגיע למקום ה-11 בבחירות המקדימות ב"ישראל חזקה", אך פרש מהרשימה לקראת הבחירות לכנסת ה-18.

ב-1 באפריל 2021 הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות 2021 לנשיאות ישראל על תפקיד נשיא המדינה. אך ב-19 במאי הודיע על פרישתו מהמירוץ לנשיאות.

יצירתו הספרותית

יצירתו הספרותית של בר זוהר מגוונת וכוללת ספרי עיון, ביוגרפיות ומותחנים. כתיבתו עוסקת במגוון תחומים, ובהם פרשיות ריגול, מלחמת העולם השנייה, ופוליטיקה ישראלית. חלק מספריו ראו אור לראשונה באנגלית תחת שם העט Michael Hastings.

בשנת 1965 זכה בפרס סוקולוב על ספרו "גשר על הים התיכון".

בנובמבר 1964 ניגש בר-זוהר לכתיבת ביוגרפיה של דוד בן-גוריון. בן-גוריון, שמעולם לא פגש את בר-זוהר לפני כן, העמיד לרשותו את ארכיונו הפרטי ואת יומניו, והסכים שיתלווה אליו בעבודתו בביתו בתל אביב, בביתו בשדה בוקר ובנסיעותיו ברחבי הארץ. בר-זוהר התלווה אליו הן בשיחותיו עם אנשים שונים בחדר עבודתו והן בכנסים פומביים, במשך שנה וחצי, מנובמבר 1964 ועד אפריל 1966. הביוגרפיה נתפרסמה לראשונה בלועזית בשם "בן-גוריון, נביא נושא נשק", והופיעה במספר ארצות: צרפת, אנגליה, ארצות הברית, גרמניה, ספרד, הולנד וברזיל. לצורך פרסום הביוגרפיה בעברית, ערך בר-זוהר, החל משנת 1968, מחקר מחודש. בר-זוהר הרצה בשנים 1973-1970 בתחום ההיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. ובשנת 1993 הוזמן להרצות כאורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה קורס על אישים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל וקורס על תולדות מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

בשנת 2013 הגיש העיתונאי רונן ברגמן תביעה כנגד בר זוהר וניסים משעל, בטענה שלצורך כתיבת ספרם "המוסד - המבצעים הגדולים", השניים העתיקו מספריו חלקים נרחבים, וזאת ללא ציון שם המקור. בתגובה, הגישו בר-זוהר ומשעל תביעה נגד ברגמן על השמצה ולשון הרע.

חיים אישיים

בר-זוהר מתגורר בשכונת נווה אביבים שבתל אביב-יפו. מגיל 20 הוא נשוי לגלילה.