beta

טדי קולק

טדי (תיאודור) קוֹלֶק (27 במאי 1911, כ"ט באייר ה'תרע"א – 2 בינואר 2007, י"ב בטבת ה'תשס"ז) היה ראש עיריית ירושלים במשך 28 שנה, בשנים 1965–1993, חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת למדינה.

קורות חייו

טדי (תיאודור) קולק נולד בעיירה קטנה נג'וואז'ון באזור וספרם בהונגריה. הוריו, גרטה (רחל) לבית פליישר ואלפרד (אברהם), קראו לו בשם תיאודור, וכינויו היה טדי. לימים סיפר כי החליט לדבוק בכינוי זה, למרות צלילו הנוכרי, כאשר גילה כי לחומת הר הבית בימי בית המקדש השני היה שער צפוני שנשא את השם "שער טדי" (משנה מסכת מידות, פרק א', משנה ג). בשנת 1918 עברה המשפחה לווינה, בירת אוסטריה. אביו שימש כמנהל בנק רוטשילד.

בתחילת שנות ה-20 היה פעיל בתנועת הנוער "תכלת לבן" בווינה. משנת 1931 פעל במסגרת תנועת "החלוץ" בצ'כוסלובקיה, בגרמניה ובאנגליה.

קולק עלה לארץ ישראל ב-30 בדצמבר 1935 באניה Gerusalemme (ירושלים) של החברה האוסטרית לויד טריאסטינו שאניותיה פעלו על קו טרייסט – נמל יפו. בשנת 1937 הצטרף לגרעין מייסדי קיבוץ עין גב. באותה שנה נשא קולק לאישה את תמר קולק (אנה הלנה), בתו של הרב והקודיקולוג ארתור זכריה שוורץ, ילידת וינה. משנת 1938 פעל בשליחות "החלוץ" באנגליה והצליח לשחרר כ-3,000 צעירים יהודים ממחנות ריכוז ולהעבירם לאנגליה. באביב 1939 ביקר במטה של אדולף אייכמן בווינה, שנקבע בארמון משפחת רוטשילד. אייכמן אישר את בקשתו של קולק להתיר לצעירים יהודים שהיו עבורם אשרות כניסה לאנגליה, לצאת מאוסטריה. במהלך מלחמת העולם השנייה מילא קולק תפקידים מרכזיים במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בין היתר בקישור עם פקידים מרכזיים במשטר הנאצי על מנת להציל יהודים ולנסות להעלותם לארץ ישראל.

בשנת 1944 התמנה לראשות "המחלקה לתפקידים מיוחדים" בסוכנות היהודית. במסגרת תפקידו זה סיפק קולק, במהלך ה"סזון", מידע נרחב לבריטים, כסוכן של ארגון הביון הבריטי MI5, על האצ"ל והלח"י, כדי שישמש את שלטון המנדט הבריטי במלחמתו במחתרות. (ראובן שילוח עשה זאת לפני קולק, וזאב שרף המשיך אחריו).

בשנת 1947, יצא בראש משלחת מטעם "ההגנה" לארצות הברית, במטרה לקנות ולהעביר נשק שנועד לקרבות נגד הערבים שהיה צפוי שיפלשו לישראל עם סיום המנדט וההכרזה על הקמת המדינה. במסגרת תפקיד זה היה אחראי גם לגיוס המח"ל שם.

לאחר קום המדינה, בשנים 1950–1952 שימש כציר בוושינגטון, שם קשר את הקשרים הראשונים בין קהילות הביון הישראלית והאמריקאית. לאחר כהונה קצרה נקרא לחזור ארצה ומונה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהיה מקורב אליו, למנכ"ל משרד ראש הממשלה. בתפקידו זה כיהן מ-1952 עד 1964, שנה שבה נרתם למען מוזיאון ישראל אותו הקים וניהל בירושלים. בנוסף, עמד בראש החברה הממשלתית לתיירות. בזמן מעצרו של אדולף אייכמן בישראל, היה קולק ממונה על ההכנות הטכניות למשפטו.

ראש עיריית ירושלים

בשנת 1965 הצטרף טדי קולק לדוד בן-גוריון בהקמת רפ"י. באותה שנה נבחר מטעם רפ"י לכהונת ראש עיריית ירושלים, לאחר שהקים קואליציה עם מפלגות הימין והדתיים. בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים זכה להיות ראש העיר המאוחדת. איחוד העיר הכפיל את שטחה המוניציפלי ואת אוכלוסייתה. בבחירות העירוניות של 1969 עמד בראש רשימת המערך ובשנים מאוחרות יותר הקים רשימה על מפלגתית בשם "ירושלים אחת". שיא התמיכה ברשימתו ירושלים אחת היה בבחירות באוקטובר 1983 בהן זכתה הרשימה ב-17 מושבים במועצה לעומת 4 של הליכוד. קולק זכה ב-63% מהקולות לעומת 19% של שלמה תוסיה כהן, מועמד הליכוד. קולק כיהן בתפקיד ראש העירייה במשך 28 שנים. לאחר איחוד העיר החל קולק בפעילות נמרצת של פיתוח העיר מבחינה תרבותית, והקים מוסדות ומרכזי חינוך. תרומתו העיקרית מתבטאת בפיתוח האורבני וביצירת "המייל התרבותי" במרכז העיר. הוא התעקש על שמירת הריאות הירוקות בעיר ועל שימור שכונות ישנות ומבנים חשובים, למעט כמה חריגים, כמו שכונת נחלת-שבעה, מתחם עומריה, בנין טליתא קומי, ועוד.

בבחירות המוניציפליות ב-1993 החליט קולק שלא לרוץ לקדנציה נוספת, בין היתר מפאת גילו (82), אך לא עמד בלחצים פוליטיים של אנשי ציבור והחליט להתמודד בכל זאת. קולק הפסיד את הכהונה לאהוד אולמרט, בין היתר בגלל אי התייצבותם של הבוחרים הערבים לקלפי, בגלל אחוז הצבעה נמוך בקרב היהודים החילוניים ובשל פרישתו של המועמד החרדי – מאיר פרוש – ברגע האחרון וקריאתו של פרוש לתמוך באולמרט.

קולק היה נשוי לתמר (1917–2013). לשניים נולדו שני ילדים: האמנית אסנת והקולנוען עמוס קולק.

טדי קולק נפטר בשנת 2007 בבית האבות בו התגורר בירושלים, בגיל 95. על פי החלטת הממשלה נערכה לו הלוויה ממלכתית והוא הובא למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

ביקורת ציבורית

למרות תרומתו המרשימה של קולק לפיתוחה של העיר ירושלים, שהתבצעה על ידי מערכת גיוס הכספים שלו – "הקרן לירושלים" – הושמעה כלפיו לא פעם ביקורת על התנהלותו ה"אליטיסטית" בכל הנוגע לפיתוח מזרח ירושלים. הוא השקיע מעט מאוד בשכונות הערביות, והזניח כמעט כליל את הרובע המוסלמי. קולק טען שההבדל אינו תלוי בהחלטתו האישית, אלא הוא תוצאה ישירה של היות רוב התורמים ל"קרן ירושלים" יהודים, שדרשו כי כספם יופנה לציבור יהודי בלבד. כן תלה את הבדלי התקציב שמעבירה העירייה בפועל בשוני שבין קבוצות האוכלוסין.

מחליפיו בתפקיד פעלו גם הם באופן דומה. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שרוב תושבי ירושלים הערבים מחרימים בקביעות את הבחירות לעירייה. בכך בחירתו של ראש עיריית ירושלים כמעט שאינה תלויה בהם.

ביקורת אחרת קשורה לתוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות שהגה לאזורים שונים בירושלים, על חשבון הריסת בניינים עתיקים – חלקן יצא לפועל וחלקן נגנז. אחת התוכניות הייתה להרוס את שכונת נחלת שבעה שבמרכז העיר, ולהקים במקומה בניינים רבי-קומות. תוכנית זו נגנזה וכיום השכונה משומרת ברובה. תוכנית אחרת שלו הייתה להקים בניינים רבי קומות באזור חורשת עומריה, שבו שוכן היום גן הפעמון. רק בנין אחד מהתוכנית הוקם. הוא גם הגה תוכנית להרחיב את מגרש הפועל בקטמון לכדי קיבולת גדולה בהרבה מהמגרש שהיה קיים אז. תוכנית זו לא יצאה לפועל, לאחר התנגדות תקיפה של תושבי האזור, שחששו מההשלכות על איכות חייהם.

הנצחתו

על שמו קרוי "אצטדיון טדי", האצטדיון הביתי של בית"ר ירושלים והפועל ירושלים בכדורגל. קולק פעל רבות לזירוז הקמת האצטדיון, לאחר שנכשלה כוונתו להקים אצטדיון עירוני בלב שכונת קטמון הישנה, במקום "מגרש הפועל". האצטדיון נקרא על שמו מהיום שנחנך ב-1992, 15 שנה לפני פטירתו של קולק. כמו כן נקראה על שמו חטיבת הביניים בשכונת פסגת זאב, בצפון ירושלים, אשר הורחב לכלול גם את התיכון הצמוד בשנת 2015 והפך לבית ספר שש שנתי בשם "תיכון טדי פסגת זאב". ב-2 במאי 2013 נפתח פארק ציבורי מול שער יפו שנקרא "פארק טדי" על שמו. בווינה הוצב שילוט על הבית בו התגוררה המשפחה בשנים 1918–1934. שמו של הפיל "טדי" שבגן החיות התנ"כי ניתן לו לכבודו של טדי קולק.

טדי קולק היה ממייסדי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. זכה בתואר עמית כבוד של בית הספר לשנת 1998.

טדי קולק (שני מימין) בין חלוצי עין גב, שנות ה-30

קבריהם של טדי ותמר קולק בחלקת גדולי האומה בהר הרצל

סטיקר הבחירות המפורסם "אוהבים אותך טדי"

ירושלים אחת, ספרו של טדי קולק בשיתוף עם בנו עמוס קולק, ספריית מעריב, 1979. 276 עמודים


Reviews (0)
No reviews yet.

אתר מורשת מתעד את מורשתם של גדולי האומה בתחומים השונים מההיסטוריה ועד להווה של העם היהודי, במדינת ישראל ובתפוצות, שהביאו אותנו עד הלום.

0:00