הדס שטייף

בולעת את הדמעות וממשיכה

הטריגר

"ביום שקרובת משפחה שלי הותקפה מינית, בפרשה גדולה מאוד, זה הפך לקרב חיי. אני בת 61. מילדותי הייתי צריכה להיאבק על המרחב הפרטי שלי. הייתי נערה, אח"כ חיילת ואז דיילת באל על, וכל הזמן הוטרדתי. מצאתי את עצמי נאבקת בכאלה שחשבו שהכול מותר להם. בשנים ההן לא היה את חוק ניצול יחסי המרות או ההטרדות המיניות, ולא היה למי להתלונן. היה לי קשה. בצבא זה גרם להעמדה שלי לדין על העלבת קצינים, ובחלק מהמקרים נענשתי על ההתנגדות. רס"ר תפס אותי בפתח הבסיס עם כפתור במקום סיכה בחולצה ושאל: 'את באה אליי הערב?'. עניתי 'שלילי סוף', והוא העמיד אותי למשפט על לבוש לא תקין. זה גם לא נעים להגיע למשמרת באל על כשיש מנהל תחנה תורן שקורא לך למשרד שלו, סוגר את הדלת, ומצמיד אותך לקיר. את דוחפת אותו ומסננת 'תתרחק ממני', ואחר כך דופקים אותך במשמרת, ואין למי להתלונן".

יש לך קווים אדומים?

"כן, יש לי קווים אדומים. אם אני יודעת שאדם פגע מינית לפני המון המון שנים אבל הפנים, הבין ומכה על חטא, אני לא נוגעת בו. אנשים משתנים ואני מכירה בזה. אם אני יודעת שאדם פגע מינית לפני הרבה שנים, וממשיך לפגוע מינית גם היום, מבחינתי אין כפרות".

איך את בודקת מהימנות של תלונות?