beta

דן אלמגור

דן אלמגור (נולד ב-13 ביולי 1935) הוא מחזאי, פזמונאי, פובליציסט, עיתונאי, סופר, מתרגם, חוקר ספרות ומנחה טלוויזיה ישראלי. אלמגור נחשב "אנציקלופדיה מהלכת" ובעל אוסף פריטי מידע מגוון. הוא מהיוצרים הבולטים בתחום הזמר העברי והמחזאות הישראלית, ומוכר כמי שחוקר מזה שנים רבות את תולדות הזמר העברי ויוצריו, את הספרות העברית לדורותיה (עם התמחות בספרות ימי הביניים והרנסאנס), וכן את הלשון העברית.

ראשית חייו

אלמגור נולד ברמת גן ב-1935 וגדל ברחובות בשם דן אלבלינגר כבן לזאב אלבלינגר, יליד ורשה, חבר קבוצת אריאל של השומר הצעיר, אגרונום, בוגר המכון לחקלאות באלג'יר ומחלוצי עלייה השלישית, וזהבה קצנלנבוגן מלובלין. ב-1940 נולדה אחותו ברכה. בילדותו ובנעוריו כתב במספר עיתוני ילדים ונוער כמו "דבר לילדים", "הבוקר לילדים" ו"משמר לילדים", היה נציג המאזינים הצעירים בקול ירושלים, שימש ככתב פינת הנוער בקול ישראל וכן ככתב ספורט ברחובות עבור קול ישראל ועיתוני התקופה כמו העולם הזה. בשנת 1951, בהיותו בכיתה י' בתיכון, ייסד יחד עם חברו שבתאי זיו את "המועצה הארצית של תלמידי בתי הספר התיכוניים", שהפכה למועצת התלמידים הארצית. בשירותו הצבאי בצה"ל בשנים 1953 - 1955, היה כתב צבאי ומעורכי העיתון "במחנה גדנ"ע".

בזמן שירותו סיים שלוש שנות לימודי ערב במדעי המדינה בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב. בשנת 1956 למד במחזור הראשון של אוניברסיטת תל אביב והשלים שתי שנות לימוד בספרות ומקרא. בין 1957 ל-1960 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית ואנגלית. בין 1960 ל-1963 השלים את לימודיו בחוג לספרות עברית (בהצטיינות יתרה). בין מוריו היו פרופ' שמעון הלקין, המשוררת לאה גולדברג, פרופ' דב נוי ופרופ' חיים שירמן שגם הנחה את אלמגור בכתיבת עבודת התואר השני. את תואר המוסמך קיבל ב-1963 על עבודה בנושא שירת תור הזהב בספרד והשירה העברית באיטליה בתקופת הרנסאנס, אשר התמקדה בשירתו של יוסף צרפתי. בשנים 1963–1968 למד באוניברסיטת UCLA לדוקטורט במסגרת מלגת פולברייט. עבודת הדוקטור נכתבה בהנחייתו של פרופ' אברהם בנד ועסקה באמנות הסיפור של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.

אלמגור כתב עשרות מאמרים אקדמיים על תולדות הספרות העברית בימי הביניים, הרנסאנס והעת החדשה, לרבות על ביאליק, עגנון, וברדיצ'בסקי, בהקשרו גם ערך יחד עם שמואל פישמן את הביבליוגרפיה נחלת מי"ב, אשר פורסמו בין היתר בכתבי העת "במה", "מאזניים", "עיתון 77", "עלי שיח", "לשוננו לעם", "מעגלי קריאה" ו"קשר". בנוסף כתב מאמרים על תולדות הדרמה העברית, בין היתר על המחזאי העברי הראשון יהודה סומו, וכן על השירים הסאטיריים של אלתרמן ואחרים בעיתונות העברית. כתב מספר ערכים לאנציקלופדיה העברית בנושאי תיאטרון וספרות, ביניהם על עמנואל הרומי ויוסף צרפתי.

בין 1964 ועד 1974, פרסם במוספי הספרות של עיתוני סוף השבוע מעריב וידיעות אחרונות מאות מאמרים ומסות על נושאי ספרות ואמנות, הלשון העברית והסלנג, פזמונים עבריים וענייני דיומא בארצות הברית ואנגליה.

בין 1964 ועד 2010 שימש ככתב הישראלי של "הרבעון השייקספירי" ואוצר את האוסף "שקספיר - מימין לשמאל", המכיל ביבליוגרפיה מקיפה של כתבי שייקספיר בעברית. בין היתר כתב את המאמר הביבליוגרפי "שיקספיר בספרות העברית בתקופת ההשכלה ובתקופת התחייה".

תרגום, עיבוד וכתיבה מקורית לתיאטרון

אלמגור עיבד ותרגם כמאה מחזות לעברית, ביניהם מחזות קלאסיים כ"הנשים הפיניקיות" לאוריפידס, מחזות מאת ויליאם שייקספיר כגון "קומדיה של טעויות", "כטוב בעיניכם", "המלט" ו"חלום ליל קיץ", מחזות אליזבטניים (בני תקופתו של שייקספיר) כמו "האלכימאי" לבן ג'ונסון ו"חג הסנדלרים" לתומאס דקר, "הכד השבור" מאת היינריך פון קלייסט בן המאה ה-18, ומחזות רבים מהמאה ה-20, כגון "מראה מעל הגשר" ו"מותו של סוכן" של ארתור מילר, "קן הקוקייה" מאת דייל ווסרמן ומחזות מאת ברטולט ברכט ("ברכט על ברכט" בעריכת ג'ורג' טבורי, "ההנאות הקטנות של החיים" - מבחר משירי ברכט, ושירים למחזה "שוויק במלחמת העולם השנייה", שהוצג בתיאטרון האהל).

אלמגור תרגם מספר רב של מחזות זמר, בהם: "גבירתי הנאווה", "כנר על הגג", "המלך ואני", "ברנשים וחתיכות" על פי סיפורי דיימון ראניון, "דבר מצחיק קרה" מאת סטיבן זונדהיים, "ינטל" על פי סרטה של ברברה סטרייסנד, "המפיקים", "עצור את העולם. אני רוצה לרדת" מאת לסלי בריקוס ואנטוני ניולי (1969, תיאטרון גיל). כמו כן, תרגם ועיבד מספר אופרטות: ב-1972 תרגם את האופרטות "אבו חסאן" מאת ובר ו"הקאדי המרומה" מאת גלוק, אשר הוזמנו על ידי גארי ברתיני עבור האנסמבל הקאמרי. ב-1986 תרגם את הדיאלוגים של האופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס, אשר הוצגה בסינפוניטה הישראלית באר שבע, וב־1987 את האופרטה "סילוה - נסיכת הצ'ארדש", מאת ליאו שטיין ובלה ינבאך, בתרגום אברהם שלונסקי, למוזיקה של אמריך קלמן.

אלמגור כתב גם מחזות מקוריים רבים. ב-1968 כתב ועיבד את המחזמר "איש חסיד היה" שהיה מורכב משירים, נגינות וסיפורים חסידיים. ב-1969 כתב את המחזמר "ירושלים שלי", שהייתה ההצגה הראשונה שנכתבה על ירושלים ואנשיה לאחר סיפוח מזרח העיר בעקבות מלחמת ששת הימים. ב-1967 כתב מחזמר, על רקע תנ"כי, שהועלה בברודוויי, בכיכובו של דיק שון, אך ההצגה כשלה והורדה במהרה מהבמה. בתחילת שנות ה-70 חיבר אלמגור שני מחזות זמר גדולים. ב-1971 חיבר את "עיר הגברים" שהושפע מסיפוריו של דיימון רניון. ב-1972 חיבר את "אל תקרא לי שחור", כאשר את כל השירים הלחין בני נגרי. המופע, שכלל אנסמבל של שבעה שחקנים וזמרים בבימויו של דני ליטאי, הושפע מעליית התנועה האמריקאית לזכויות האזרח ונסוב סביב אפליית השחורים בארצות הברית וסיפורי התנ"ך. כל השירים היו בסגנון מוזיקת נשמה, סגנון שלא היה מוכר אז בישראל. המחזמר זכה להצלחה מסחרית ולהערכת המבקרים וזכה בפרס כינור דוד. ב-1982 עלתה ההצגה "ילדי הכרך" פרי עטו, העוסקת בחיי העדה התימנית בישראל. ההצגה בכיכובו של נסים גרמה, ובימויו של צדי צרפתי, הוצגה ברחבי הארץ 250 פעמים. כמו כן, כתב שתי אופרות: ב-1958 את האופרה "מחבוא הרוח" בהלחנת פרנק פלג לקול ישראל, והאופרה לילדים "מקס ומוריץ" בהלחנת גיל שוחט שהוצגה באופרה הישראלית בהפקת המדיטק חולון. בנוסף, כתב אלמגור את הפזמונים למחזה "שערורייה בגמנסיה" (בשמו הנוסף "התלמידה הנשואה"), מאת בקפי וסטלה, בתרגום ד"ר אמיל פוירשטיין, אשר הולחנו על ידי מרק לברי (תיאטרון דו רה מי, 1958).

פזמונאות

אלמגור החל לכתוב בגיל צעיר מאוד, ואת פזמונו הראשון כתב בגיל 15, ומאז כתב מאות פזמונים ללהקות צבאיות, לזמרים, למחזות זמר, הצגות תיאטרון ועוד. רבים מפזמוניו מוכרים ביותר. פזמוניו מצטיינים בשנינות והומור וכן חריזה מעולה. בתוכן הפזמונים בא לידי ביטוי גם עולמו האינטלקטואלי הרחב של אלמגור ופזמוניו עוסקים בכל תחום החל מאפיזודות היתוליות וכלה באירועים בעלי רקע היסטורי. גדולי המלחינים בזמר העברי הלחינו מנגינות למילותיו ובהם משה וילנסקי, אלכסנדר ארגוב, דובי זלצר, יאיר רוזנבלום, מאיר נוי ומתי כספי.

אלמגור כתב פזמונים ללהקת "בצל ירוק" כשאחד מלהיטיה הגדולים היה "ונצואלה" ללחן של וילנסקי. בגרסתו המקורית של השיר הייתה שגיאה גאוגרפית ("נשוט על פני האורינוקו המשתפך לאמזונס") שאותה תיקן אלמגור לאחר ששמע על טעותו. באותה תקופה גם כתב ל"להקת איילון" את השירים "רומיה ויואל" ו"שיר הפלאפל" שהולחנו בסגנון מזרחי. כתב פזמונים גם לתוכניות הראשונות של "רביעיית מועדון התיאטרון" ובהם "ברית צרפת-ישראל", "גוי של שבת", "למה שוברט לא גמר את הסימפוניה" ועוד.

עבור הזמר והמלחין שמעון ישראלי כתב את "האורקסטרה של ראשון" ואת "תורת היחסים", ולבני ברמן כתב את הפזמון השנון "חיי אדם", בעקבות האגדה של האחים גרים. הפזמון מתאר כיצד תרם כל בעל חיים משנות חייו לאדם, דבר שבא לידי ביטוי בהתנהגותו של האחרון ("אוכל כמו חזיר ומזיע כמו סוס...").

בשנת 1966 הגיע אמגור לישראל, מלימודי הדוקטורט בקליפורניה, כדי לכתוב פזמונים עבור המחזמר קזבלן. אולם מפיק המחזמר, גיורא גודיק, לא היה מרוצה, וביקש מעמוס אטינגר וחיים חפר לכתוב את הפזמונים במקום אלמגור. לאחר שקזבלן עלה לבמה, תבע אלמגור את גודיק, והשופט יוסף מיכאל לם קבע ששני הפזמונים, "כל הכבוד" ו"תרד ממני קזבלן" הם פרי עמלו של אלמגור. בעקבות זאת צורף שמו של אלמגור כאחד מכותבי הפזמון קזבלן.

יהורם גאון ביצע במחזמר "קזבלן" את השיר "כל הכבוד" שהפך ללהיט גדול ובפסטיבל הזמר והפזמון 1969, ביצע את שירו של אלמגור "בלדה לחובש", ללחן של אפי נצר ולעיבוד של שמעון כהן, שביטא את רוח הגבורה של חיילי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים, ושזכה במקום הראשון בתחרות. מבין הלהיטים שכתב ללהקות הצבאיות ניתן למצוא את "בוא לים", "שיהיה הים שקט" ו"שומר החומות". לצד שירים אלה, כתב אלמגור גם את השיר הקומי "חיימקה שלי" (אותו ביצעה רחל אטאס), בו מתוארת אמא גאה לחייל שלומיאל שאינו מסתגל לפקודות הצבא.

ב-1977, כתב את המילים לשירי הסרט המוזיקלי "הרשלה" בבימויו של יואל זילברג.

אלמגור תרגם גם מספר שאנסונים צרפתיים, בהם: "מי אוהב מילים גסות" של ז'ורז' ברסנס, אותו ביצע יוסי בנאי, ו"הבורגנים" של ז'אק ברל,] בביצוע צמד הדודאים. בנוסף, כתב מילים עבריות (שאינן קשורות למקור) לשיר של ברסנס לו קרא "ויויו גם", אותו ביצעה להקת הנח"ל ומאוחר יותר גם חוה אלברשטיין.

מתוך מחזות הזמר שאלמגור כתב ועיבד בלטו השירים "יום יבוא" ו"קליפסו בשחור לבן" (מתוך המחזמר "אל תקרא לי שחור"); "פנקס הקטן", שהלחין מתי כספי ושר ששי קשת בהשתתפותה של אבירמה גולן (מתוך המחזמר "עיר הגברים"); "אברהמלה מלמד", שבין היתר שרף את ביתו בל"ג בעומר ושכח שהביטוח נגמר בפורים (מתוך המחזה "איש חסיד היה") והשיר "ירושלים שלי" המתאר אופנים שונים של ירושלים מפי מספר דמויות מהעיר כמו רוכל, סנדלר וחייל (מהמחזמר "ירושלים שלי"). מבין השירים שאלמגור תרגם ממחזות הזמר הלועזיים ניתן למנות את "לו הייתי רוטשילד" (מ"כנר על הגג"), "ברד ירד בדרום ספרד" ו"אל הגרדום אצעד הבוקר" (מ"גבירתי הנאוה").

ב-2006, יצא אוסף כפול משיריו של אלמגור בשם "חוץ מזה הכול בסדר", הכולל 43 מפזמוניו המולחנים. שם האוסף בא משיר שאת מילותיו כתב על פי לחן של פול מזרקי משנות ה-30.

אחד מפזמוניו של אלמגור, "כשאת אומרת לא", שנכתב ב-1962 ללהקת התרנגולים וזכה לפופולריות רבה, נדון בפסק דינו של השופט מישאל חשין שעסק בפרשת האונס בשמרת. לדברי אלמגור, השיר נכתב במקור כשיר המדבר על תקופת הילדות, המתאר חיזור תמים של נער אחר נערה. בפסק דינו, שעסק בפרשת אונס, שלל חשין מכל וכל את המסר שבפזמון "כי את אומרת 'לא' כל כך בחן, שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ'כן'". כהתייחסות לדבריו של השופט חשין שינה אלמגור את הבית השלישי של השיר, במטרה להתאימו לפסיקת השופט ולרוח התקופה, וכתב: "כשהיא אומרת 'לא!' - לזה היא מתכוונת!".

בשנת 2012 יצא לאור הספר "הצ'ופצ'יק של הקומקום", ובו 300 מפזמוניו של אלמגור.

הגשת תוכניות רדיו וטלוויזיה

ב־1956 כתב מדי שבוע את הפזמון האקטואלי ששודר בתוכנית "תיבת נח" בקול ישראל ללחן של מאיר נוי. ב-1957 כתב עם משה וילנסקי את המנון גלי צה"ל ("ערב טוב לכולכם, חיילים"), אשר שודר בכל ערב בפתיחת תוכניות התחנה. בין 1957 ל-1959 השתתף כפזמונאי בתוכנית הרדיו של קול ישראל "שלושה בסירה אחת", וכן בתוכניות "על קצה המזלג", "ינשופים וחיוכים" ו"בכל המסיבות". בתחילת שנות ה-70 ערך והנחה בגלי צה"ל את הסדרה החודשית "פזמונאי האתמול", שעסקה בין היתר בשירי נתן אלתרמן, מרדכי זעירא, עמנואל הרוסי ויעקב אורלנד. ב-1972 כתב לגלי צה"ל את מחזה הרדיו הראשון שנכתב במיוחד לתחנה, "כה אמר עמנואל", על פי "מחברות עמנואל הרומי", בהשתתפות יהורם גאון וזאב רווח.

אלמגור ניחן גם בכישרון הגשה ייחודי והיה מגיש בטלוויזיה הישראלית כבר בראשית ימיה. בתחילת שנות ה-70 ערך והגיש עשר תוכניות בידור מוזיקליות בסדרה "הצועני השורק" בבימויו של ישראל גוריון, אשר כללו בעיקר תרגומים משירי עם שונים בביצוע טובי הזמר הישראלי של התקופה, כמו הדודאים, שלמה ארצי, שמוליק קראוס, ניצה שאול וציפי שביט. כל תוכנית עסקה בשירים על נושא אחר, כמו: טוב לחיות, טוב לאהוב, טוב לשתות, טוב לשוט, טוב לשמור על קשר והיום יום האם. ב-1974, לאחר מלחמת יום כיפור, הגיש כעשרים תוכניות בנות שעה בסדרה "שרתי לך ארצי", אשר עסקה במאה שנות זמר עברי. חמש התוכניות הראשונות נערכו והוגשו בשיתוף עם אליהו הכהן והשאר נערכו והוגשו על יד אלמגור. התוכנית אירחה אמנים מבצעים כמו שושנה דמארי, שמעון ישראלי, יהורם גאון, חוה אלברשטיין, ורבים נוספים. כמו כן, התראיינו בכל פרק אישים ששיקפו את התקופה, לרבות גולדה מאיר, רחל ינאית בן-צבי, ברוך אגדתי, דניאל סמבורסקי ועמנואל הרוסי.

סאטירה ומעורבות פוליטית

במשך שנים רבות נחשב אלמגור ל"איש של קונצנזוס", אשר חיבר פזמונים רבים ללהקות צבאיות, ערך והגיש סדרות טלוויזיה וכן מופעים רשמיים של מוסדות כמו צה"ל, קרן היסוד, ומופעי יובל של המדינה, יישובים ותנועות ציוניות. עם זאת, מאז תחילת כתיבתו כנער, כתב במקביל גם שירים סטיריים, שירים פוליטיים ושירי מחאה, בעיקר בהשפעת הטור השביעי של אלתרמן, אשר היה נערץ עליו מנעוריו. הפזמון הראשון בתולדות המדינה, אשר נפסל על ידי הצנזורה למחזות לביצוע בתיאטרון, היה השיר "הכומתה" (1958), בו מחה אלמגור על הטבח כפר קאסם, אשר נכתב לתיאטרון סמבטיון והולחן בידי יוחנן זראי. בשנות ה-50, בעודו סטודנט, השתתף באופן קבוע בתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת" כפזמונאי התוכנית, במסגרתה שלושה מהשירים שכתב לתוכנית נפסלו לשידור בגלל אופיים הפוליטי. כמו כן, פרסם טורים פוליטיים בעיתונים "העולם הזה", "אתגר" ו"פי האתון".

שירים פוליטיים וסאטיריים רבים נכללו בתוכניות שכתב למועדון התיאטרון, ביניהם "מעיל ומעילה" (1960) ו"טעות קטנה אחת" (1961). בנוסף, כתב שירי ביקורת לשלישיית יוסי-חיזקי-יונה, ביניהם "האזרח הקטן" (1961), ומאוחר יותר לזמר שמעון ישראלי, ביניהם "סע וטייל ברחבי ישראל" ו"איך להדק את החגורה" שנכתבו ב-1989.

בשירו "ירושלים שלי" (1969) הקפיד להציג - בין נקודות הראות השונות של ירושלים - גם את זווית הראיה הפלסטינית:

"אמר הצעיר שם, ליד שער שכם:

ירושלים שלי

היא צלב על חנות, ושוטרים בחצות

אחות שהלשינה, ובור עם פצצות

אחות שהלשינה ובור עם פצצות,

מצעד עצמאות, וידיים קפוצות.

'יס סר! ווט דו יו לייק?

קבב, אור שישליק?' -

ירושלים שלי..."

ב־26 במרץ 1976, במלאת שש שנים למותו של אלתרמן, פרסם אלמגור בעיתון הארץ, שיר בשם "מגש הכסף, 1976", בשיר מוחה אלמגור על הענקת אות מלחמת יום הכיפורים למשה דיין על ידי שר הביטחון דאז, שמעון פרס. השיר פורסם שוב כמודעה בתשלום גם בעיתונים ידיעות אחרונות ומעריב על ידי איגוד ההורים השכולים בבית הלוחם בת"א.

"אז תשאל האומה, שטופת דמע והלם:

'איך העזתם, שניכם?' והשנים, שוקטים

יענו בקריצה (שובבים שכאלה!):

'תקפצי לנו.

טוב, מדינת היהודים?'

כך יאמרו, ויחיכו: 'הכוסות שוב ריקות!'

והארץ תשקוט...

והארץ תשקוט...

(היא פשוט לא תדע למה עוד ליחל).

והשאר יסופר בתולדות ישראל."

בשנות האינתיפאדה הראשונה, פרסם עשרות טורים סאטיריים בעיתונים "דבר" ו"חותם" (על המשמר). ב-10 בדצמבר 1988, בתום שנה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה, הדהים אלמגור את המשתתפים בהפגנת יש גבול בכיכר מלכי ישראל בת"א (כיכר רבין כיום) בקריאת שיר מחאה ארוך בשם "אנחנו יורים גם בילדים", בו האשים בפשעי מלחמה קצינים שהיו אחראים לטענתו להרג ילדים במהלך דיכוי ההפגנות הפלסטיניות. ברומזו לתא הזכוכית שבו ישב אדולף אייכמן במשפטו בישראל, אמר אלמגור: "כדאי שנתחיל להכין לעצמנו את הכלובים השקופים שבהם נשב כאשר ישפטו אותנו על מה שעשינו לעם הפלשתינאי". השיר נדפס במלואו באותו השבוע ב"העולם הזה". בעקבות קריאת השיר בעצרת המחאה ופרסומו בעיתון, הודיע בכנסת שר הביטחון דאז, יצחק רבין, כי איש המילואים בן ה-54, דן אלמגור, מושעה מחיל החינוך ומצה"ל, וראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, הכריז עליו במכתב רשמי כאחד מבוגדי ישראל. אלמגור סיפר על אותה תקופה:

יצחק שמיר, שהיה בזמנו ראש הממשלה, אמר שאני אחד הבוגדים שקמו למדינת ישראל ואז התחילה גם סדרה של איומים ברצח על חיי ועל חיי משפחתי ואיחלו לי שאני אסיים את חיי כמו אבי בקרוב. הלכתי למשטרה... והמפקד של התחנה הסביר לי שזה סתם הוצאת קיטור וקצת אחרי זה פוצצו לי האוטו וניסו לשרוף לי את הבית. אז הגיע אותו מפקד וביקש סליחה.

ב-9 במרץ 1989, הוצתה מכוניתו של אלמגור. ארגון הימין הרדיקלי "הסיקריקים" לקח אחריות על המעשה.

באותה תקופה כתב את שירו "צלם אדם" (1989). השיר הולחן על ידי רפי קדישזון, ובוצע בשידור חי בתוכנית "גלגל המזלות", בערב ראש השנה בערוץ הראשון, על ידי שמעון ישראלי, דני ליטני, נירה רבינוביץ, אלי גורנשטיין, גיל אלון ונוספים, וקורא להתנהגות הומנית ושמירת צלם אנוש גם בעיתות מלחמה:

"כל בני האדם ברואים בצלם אלוהים,

כל בני האדם כולם ואין טובים יותר ואין שווים יותר, כל בני האדם ברואים

אז תן בנו כוח שלא לאבד את הצלם, צלם אדם,

תן בנו כוח, דווקא בימים האלה שלא לאבד את הצלם,

שלא ללכת בתלם המוכתם בדם,

דווקא בימים האלה, תן בנו כוח שלא לאבד את הצלם, צלם אדם"

השיר שודר פעם יחידה באותו הערב, אך אומץ על ידי אלוף פיקוד המרכז דאז, עמרם מצנע, ונמסר לביצוע והקלטה ללהקת פיקוד מרכז, אשר שרה אותו מספר פעמים והקליטה אותו בטלוויזיה הלימודית.

מבחר משיריו הסאטיריים המאוחרים של אלמגור, כונסו בפרק הסיום של הספר "הצ'ופצ'יק של הקומקום", אשר נקרא "זה החלום?".

משפחתו

דן אלמגור היה נשוי לד"ר אלה אלמגור, חוקרת ספרות ערבית ומתרגמת ספרים ומחזות, עד לפטירתה בינואר 2022. לזוג שתי בנות, אורנה (נולדה ב-1961) ואלינוער (נולדה ב-1964), וארבעה נכדים. את להיטו "ונצואלה" כתב לכבודה של אלה (בביצוע הפזמון הסיומת "אלה" מודגשת).

הוקרה

נערכו לכבודו ערבי הוקרה בעיריות שונות וערבי זמר רבים, מתוכם:

מכּתביו:


Reviews (0)
No reviews yet.

אתר מורשת מתעד את מורשתם של גדולי האומה בתחומים השונים מההיסטוריה ועד להווה של העם היהודי, במדינת ישראל ובתפוצות, שהביאו אותנו עד הלום.

0:00