בנימין זיגל

זיגל נולד בקנצ'וגה שבפולין, החל את דרכו הלימודית בחדר ובתיכון בפשבורסק, ומשם עבר ללמוד בז'שוב. למד בבית ספר להוראה בעיר בז'ז'ני ובתום לימודיו שימש כמורה במולטנבו.

עם תחילת המלחמה היה במחנה עבודה והצליח לברוח משם וחצה את קו החזית. בשנת 1942 גויס לצבא האדום ושירת ביחידת סיור תחת פיקוד פולני. בהמשך שירת בחטיבת חיל הרגלים הראשונה של ורשה. התקדם בשרשרת הפיקוד ומונה לסגן מפקד הגדוד ואף זכה לציון לשבח על מבצע השתלטות על שדה תעופה גרמני. זו תחילתה של דרך שהביאה אותו להיות הקצין היהודי בעל הדרגה הגבוהה ביותר ביחידות הקרביות הפולניות במלחמת העולם השנייה. פלוגת הסיור הייתה יחידת קומנדו, שעסקה בפעילויות נועזות מאחורי קווי האויב. במהלך המלחמה זכה זיגל ב-13 אותות גבורה: 9 פולניים ו-4 סובייטים, אחד מהם הוא עיטור הכוכב האדום. הוא מונה למפקד בית הספר לחיל רגלים בפולין.

הגיוס לצבא האדום הציל את חייו במהלך מלחמת העולם השנייה, משפחתו המורחבת הושמדה בשואה מלבד שתיים מאחיותיו שניצלו, האחת היגרה לארצות הברית והשנייה הוגלתה לסיביר. הוא עצמו היה למנהל בית ספר הקצינים בפולין. עם תום המלחמה נרשם לגיוס חוץ לארץ (גח"ל) שפעל בפולין בחסות הסוכנות היהודית.

ב-1948, בהיותו בן 26, התגייס למשטרת ישראל כשוטר מן המניין. שימש במשך שנתיים בתפקידי סיור ובילוש ואף זכה לצל"ש ממפכ"ל המשטרה על לכידת שלושה שודדים חמושים. בשנת 1951 נמנה עם המחזור הראשון של קורס קציני משטרה ואף שימש כמפקד בית הספר לשוטרים במחוז תל אביב. מהלך עבודתו במשטרה למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. עם סיום התמחותו המשפטית, שימש כקצין חקירות במשטרת תל אביב, בדרגת מפקח.

בשנים 1960–1961 היה חוקר במדור המרכזי של המטה הארצי ועסק בעיקר בעבירות כלכליות. בשנים 1965–1970 היה ראש מחלק ההונאה במחוז תל אביב בדרגת פקד ורב פקד.

בשנת 1971 הועלה לדרגת סגן ניצב ומונה לראש מדור כוח אדם במשטרה. מקורביו של זיגל טענו שהוא הורחק מתפקיד החוקר בגלל שעשה עבודתו נאמנה יתר על המידה והיה צורך בהדרתו מהתפקיד.

עם חילופי כוח אדם במשטרה ומינוי של רב ניצב שאול רוזוליו למפכ"ל המשטרה, הוחלט על שינויים במבנה המשטרה, והושם דגש רב בלוחמה בשחיתות הממסדית הגואה. רב ניצב רוזוליו קרא לזיגל לעמוד בראש מדור חדש שהוקם במשטרה - מדור חקירות הונאה במטה הארצי, שבינואר 1975 הפך למחלקה לחקירות הונאה ובהמשך נודע כיחידה לחקירות הונאה, שמטרתה לחימה בעבירות צווארון לבן. באפריל 1975 הועלה לדרגת ניצב משנה. אחת החקירות הראשונות שניהלה היחידה החדשה הייתה בעניין קריסת בנק ארץ ישראל בריטניה ועבירות שעבר מנכ"ל הבנק, יהושע בן-ציון, שהובילו לקריסת הבנק. מקרה זה תאם את השקפת עולמו של זיגל כי יש להתמקד ב"עבריינים הגדולים". חקירה נוספת בתחילת דרכה של היחידה הייתה זאת של מיכאל צור, ראש החברה לישראל. בעקבות רינונים לגבי טיב פעילותו, זיגל נכנס לחקור חשדות למעשים פליליים. זיגל פעל בשני ערוצים: נבירה של צוותו במסמכים חשבונאיים ומאמץ אישי שלו לשבור את הנחקר שהביא את צור להודות. פרשה נוספת באותה תקופה הייתה פרשת ידלין. החקירה נגד אשר ידלין נפתחה בעקבות טענות לשוחד בשבועון "העולם הזה". החקירה לא העלתה דבר, אולם זיגל הרחיב את החקירה לכל פעילויותיו של ידלין ולבסוף הצליח להביא להרשעתו בפרשה אחרת.

במרץ 1978 הועלה זיגל לדרגת תת-ניצב. ב-1981 עוטר בעיטור השירות.

בפברואר 1985 מונה זיגל לאב בית הדין למשמעת של המשטרה והועלה לדרגת ניצב. ב-1 ביולי 1987 יצא לגמלאות בגיל 65 ופתח משרד עורכי דין שהתמחה בעבירות צווארון לבן. עם פרישתו מהמשטרה אמר זיגל, על רקע המדליות הרבות להן זכה במלחמת העולם השנייה: "אומץ לב צבאי דורש רגע אחד של התעלות ואילו אומץ לב אזרחי הוא לא פעם אפור ואין בו רגעי תהילה, זו מלחמה יומיומית, שבה בעצם העובדה שאתה נאבק, מתגלה כוחך, אומץ לב אזרחי הוא אפור יותר, קשה יותר".

בשנת 2001 נפטר בנימין זיגל והוא בן 79. היה אב לשתי בנות מנישואיו לנחמה. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.