אהרן מגד

נולד בשם אהרן גרינברג בוולוצלאווק שבפולין, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1926, בגיל שש. גדל במושבה רעננה, שם ניהל אביו את בית הספר. אחר כך למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב והיה חבר בתנועת הנוער המחנות העולים. כשסיים את לימודיו בגימנסיה עבר הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, והיה חבר קיבוץ שדות ים בשנים 1938–1950.

בשנת 1940 עבר עם הקיבוץ למקומו הנוכחי, דרומית לקיסריה העתיקה. את סיפורו הראשון, "מטען של שוורים", כתב בשנת 1943. לאחר מכן שהה בארצות הברית בשליחות, ושב לישראל בשנת 1948 עם קום המדינה. בשנת 1950 כתב את ספרו הראשון, "רוח ימים". באותה שנה עזב את שדות ים ועבר לגור בתל אביב. בשנת 1952 נמנה עם מייסדי השבועון "משא" עם קבוצה של חברים-סופרים, וערך אותו במשך 20 שנה. עבד כעורך ספרותי בעיתונים "למרחב" ו"דבר". בין השנים 1968–1971 כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון.

בשנת 1971 הופקה הסדרה העלילתית הראשונה של הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק", המבוססת על הרומן פרי עטו "חדווה ואני". ב-1977 וב-1978 היה סופר-אורח ב"מרכז ללימודים עבריים" שליד אוניברסיטת אוקספורד. פעמים אחדות יצא למסע הרצאות בארצות הברית, והיה סופר-אורח גם באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.

מגד פרסם יותר מ-30 ספרים במהלך חייו. מחזותיו הוצגו ב"הבימה", ב"האוהל" ובתיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו באנגלית (בתרגומו של רוברט וייטהיל-בשן), בספרדית, בצרפתית, ברוסית (בתרגומו של אברהם יהושע אלינסון), ובשפות נוספות. נקבר בבית הקברות כנרת.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו, ברחוב רופין 26.

חיים אישיים

היה נשוי לסופרת אידה צורית, ובניהם הם הסופר איל מגד ועמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אחיו הצעיר, מתי מגד, היה סופר וחוקר ספרות.

זכה בפרסים רבים נוספים, בהם, ופרס עגנון ושלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים[דרוש מקור].

בעקבות מותו: