beta

אברהם אבן עזרא

רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב"ע; ד'תתמ"ט, 1089-א' באדר א'ד'תתקכ"ד, 27 בינואר 1164 או ד'תתנ"ב, 1092 – ד'תתקכ"ז, 23 בינואר 1167) משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. הוגה יהודי בולט בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה (על שמו נקרא מכתש אבן עזרא בירח). רבים מספריו נכתבו בעברית.

בספרד המוסלמית

אבן עזרא נולד בעיר טודלה שבספרד בשנת ד'תתמ"ט (1089) או בשנת ד'תתנ"ב (1092). הוא עזב את טודלה כנראה בצעירותו, נדד ברחבי ספרד, ועבר בערים טולדו, אליסנה וקורדובה שהייתה מרכז השכלה וחוכמה בתקופה זו ובה שהה שהייה ממושכת. הוא עסק באותה תקופה כנראה בעיקר בשירה, ונהנה מאוד משהייתו בספרד. ככל הנראה רבי אברהם אבן עזרא לא הצליח כלכלית באותה תקופה, אף על פי שניסה למצוא מקצוע מכניס.

בצפון אפריקה

אבן עזרא נדד בארצות צפון אפריקה: (מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה). יש המשערים שנדודים אלו היו בשנותיו המוקדמות שבהן התגורר בספרד, לפני נדודיו בארצות הנוצרים. רבי שלמה פרחון מספר על הגעתו לצפון אפריקה יחד עם רבי יהודה הלוי. במהלך מסעותיו הוא התיידד עם רבי יוסף בן עמראן, דיין סיג'ילמסה שבמרוקו. רבי אברהם, ששהה אצלו תקופה ממושכת, הביע התפעלות מחכמתו ואף הקדיש מספר שירים המספרים בשבחיו. כמו כן התיידד עם רבי שמואל אבן ג'אמע, אב בית הדין בעיר גאבס שבדרום תוניסיה, הוא גם בביתו תקופה ממושכת ושיבחו בשיר: "ארי קם בתוך צאן והיה לגואל". מידידיו הנוספים היה איוב שלמה אבן אלמועלם, משורר ורופא בחצר מלך מורביטון בעיר מרקש, וכהרגלו הוא שורר לכבודו מספר שירים. לאחר הפרעות בקהילות היהודיות בספרד וצפון אפריקה, בתקופת שלטון אל-מוואחידון, חיבר רבי אברהם את הקינה אהה ירד עלי ספרד, בה הוא ביכה על חורבן הקהילות, שאותן הוא מנה אחת לאחת.

המעבר לארצות הנוצרים

בשנות הארבעים לחייו עזב רבי אברהם את ספרד, והתחיל במסע נדודים בקהילות היהודיות בדרום אירופה ובמערבה. השנה המדויקת בה יצא מספרד אינה ידועה, אך נראה שיצא לנדודיו סביב שנת ד'תתק"ה (1145) או אף קודם לכן בשנת ד'תת"ק (1140). ישנם אף תיאורים כי רבי אברהם יצא מספרד עוד בשנת ד'תתצ"ח (1138) וחזר אליה שוב מעט לאחר מכן, ויציאתו הידועה לנו היא היציאה השנייה, אך כמו פרטים רבים הנוגעים לחייו האישיים העובדות חסרות. הסיבה לנדודיו אינה ברורה, אך לפי דבריו "הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים", כמו גם בהתאמה למציאות השלטונית בחצי האי האיברי המתוארת היטב, סביר כי נאלץ להימלט מספרד עקב הרדיפות האנטי-יהודיות של השושלת המוסלמית אל-מוואחידון הקיצונית, שעלתה לשלטון במרוקו ובאנדלוסיה באותה עת.

במכתב ששלח לרבי שמואל אבן ג'אמע כתב רבי אברהם: "...ואשמע את השם מדבר אליי, ביד הנדוד נפשך מסורה". ד"ר יוסף כהן העלה השערה כי רבי אברהם האמין שהכוכבים קבעו כי ייגזר עליו לנדוד. אין זה בלתי סביר להניח כי צירוף של גורמים הביאו לנדודיו, בהם גם תקווה לרווחה כלכלית, בהמשך לחיי דוחק למיטב המידע ההיסטורי.

בנדודיו הוא נשא בגאון את הכינוי "אברהם הספרדי", הקפיד לכתוב בעברית צחה ומדויקת, וכך הפיץ את חוכמת יהדות ספרד, אשר הייתה כתובה ברובה בערבית יהודית. כמעט כל ספריו נכתבו במהלך נדודיו.

באיטליה

בשנת ד'תתק"ד (1145) שהה רבי אברהם אבן עזרא ברומא שבאיטליה. מהעיר רומא נדד לעיר סלרנו, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. רבי אבן עזרא לא התקבל בכבוד אצל יהודי סלרנו, שלא העריכו את ידיעתו בתנ"ך ובמדעים, ובאותו זמן קיבלו אדם אחר בכבוד גדול. רק עשיר אחד, בשם אליקים, תמך בו כלכלית. הוא העריך מאוד את אליקים וכתב עליו תשבחות רבות בשל היחס שהעניק לו. רבי אברהם אבן עזרא התרעם מאוד על יחסם של יהודי סלרנו, וכתב שבגלל כך לא יכתוב ספרים ולא יפרסם דברי חוכמה בעירם. לאחר מכן נדד ברחבי איטליה ועבר בערים לוקה ומנטובה. במנטובה חלה במחלה קשה ואף נטה למות, אך לבסוף החלים. כשחלה נדר לפרש את התורה לפי הפשט. לאחר מכן המשיך בנדודיו לוורונה. בנדודיו ברחבי איטליה התחיל לכתוב ספרים רבים.

בפרובאנס ובצפון צרפת

לאחר שהותו באיטליה, עבר רבי אברהם אבן עזרא לצרפת ולפרובאנס, כנראה בשנת ד'תתק"ח (1148). בצרפת התגורר בתחילה בעיר בדרש (כיום: בזייה), שם קיבלוהו יהודי המקום בכבוד גדול והוא אף חיבר לכבודם את "ספר השם". לאחר שהותו בבדרש המשיך לכיוון נרבונה בחבל לנגדוק שבדרום צרפת, ואחר כך לרואן בחבל נורמנדי שבצפון צרפת. בשהותו בצרפת התיידד עם רבנו תם, והחליף עמו מכתבים.

ארץ ישראל

ישנה מסורת שהגיע בנדודיו גם לארץ ישראל, אך מסורה זו חסרה מקורות.

בשנת ד'תתקי"ח (1158) שהה אבן עזרא בלונדון שבאנגליה, שם היה למורו של ר' יוסף בר' יעקב ממורויל אך מעט מאוד ידוע על שהות זו. בשנת ד'תתקכ"א (1161) חזר אבן עזרא לנרבונה שבצרפת, ומאז קשה לשחזר את קורותיו.

ראב"ע נפטר בא' באדר א' ד'תתקכ"ד (27 בינואר 1164) או בד'תתקכ"ז (23 בינואר 1167), בגיל 75. מקום פטירתו אינו ידוע. הייתה סברה כי נפטר בקלהורה שבספרד, אך סברה זו הופרכה. יש הטוענים כי נפטר ברומא, על פי השיר לדור דורים, שבו כתב בפירוש כי שהה ברומי בשנתו האחרונה. בסוף השיר מופיעה רק השנה בה נפטר, וייתכן כי שם המקום בו נפטר לא נכתב מכיוון שהוא מוזכר בשיר.

יש הטוענים שנפטר בארץ ישראל, על פי דברי צפנת פענח לעיל ועל פי טקסט שכתב וממנו עולה כי שהה בארץ ישראל: "ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמישה עשר מזקניהם ששלוש פעמים הסתכלו כל מילה וכל נקודה...". כמו כן אבן עזרא כתב בשיר אחר "...השואל לצאת אל אדמתך". לדעת נפתלי בן מנחם, "אדמתך" היא ארץ ישראל, וסביר כי הצליח להגיע לשם.

לפי דעה אחרת נפטר באנגליה, על פי דברי בן דורו רבי משה בן חסדאי שכתב: "...מבני אינגלאנט ששם מת ביניהם". נראה שרבי משה קיבל את המידע מאותם אנשים שנתנו לו את כתביו של אבן עזרא והם אף פגשו אותו.

המקור הכתוב המקורב ביותר לשנת מותו שנמצא בידינו נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית בווינה, ושם התווסף בסוף פירושו לספר שמות: "ביום שני בר"ח אדר ראשון שנת ד'תתקכ"ז נפטר אבן עזרא ז"ל והוא בן ע"ה וכתב סימן לעצמו בשנת פטירתו כתיבת ידו: ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון אף. תנצב"ה". נראה שכותב טקסט זה אכן הכיר את רבי אברהם אבן עזרא, אך לא ידוע באיזה מקום נכתב.

רבי אברהם זכות בספר יוחסין כותב: "ואני שמעתי שהוא קבור בארץ ישראל בלי ספק ונפטר שנת תתקנ"ד." עוד הוא מוסיף עדות לכך שמקום קבורתו בארץ ישראל: "וכן שלחו לר' שלמה בן שמעון מארץ ישראל שראה בעיניו קבר ראב"ע שם."

ישנה מסורת כי אבן עזרא קבור ביישוב כאבול שבגליל, ושם אף נמצא ציון קבר, אך אין כל עדות לכך שהוא קבור שם.

במרץ 2017 נמצא קבר בבית העלמין העתיק של צפת ועליו מצבה שבה נכתב "הציון של הישיש, החכם הרופא אברהם אבן עזרא". אך כנראה מדובר בקבר של אדם בעל שם זהה, רופא שחי בצפת בימי הרב יוסף קארו ומופיע בשו"ת הרלב"ח.

קשרים וידידים

אבן עזרא הכיר היכרות אישית והיה מיודד עם כמה מחכמי דורו. עוד בספרד הוא פגש את רבי יהודה הלוי, איתו הייתה לו ידידות עמוקה וקשרים לימודיים. יש טענה (אברבנאל בשמות לב, א) כי אבן עזרא וריה"ל היו מחותנים (בנו של ראב"ע התחתן עם בתו של ריה"ל), דבר זה נתון במחלוקת בין החוקרים. לאחר מותו של ריה"ל כתב עליו אבן עזרא שהוא נגלה לו בחלום והציע לו להצטרף אליו בעולם האמת.

קיים מיתוס המספר כי אבן עזרא פגש את רבנו תם והדגים לו יצירת גולם על ידי צירוף אותיות, רבי יעקב עמדין בספר מטפחת ספרים תקף טענה זו בחריפות "וכי מי לא ידע שלא היה לאבן עזרא חלק ונחלה בחכמת הקבלה?!".

בין רבי אברהם אבן עזרא לרבינו תם, שררה יחס אהבה, בשירה הדדית בין השנים.

אבן עזרא פגש בקורדובה גם את רבי יוסף אבן צדיק, שהיה רב, משורר ופילוסוף. בין שניהם שררה ידידות גדולה, עד כדי כך שרבי יוסף מכנה את אבן עזרא "אחי". נראה שההערכה של אבן עזרא לרבי יוסף לא נפלה מהערכתו של האחרון אליו לפי תשובותיו במכתבים ששלח לו, ובהם ביטויים כגון "אבי בשיר כליל החכמה". נראה שרבי יוסף אף תרם כסף לאבן עזרא. כהנא טען, על סמך שיריו של אבן עזרא, כי יוסף אבן צדיק התרעם על רבי אברהם אבן עזרא בזמן מסוים, אך לא נמצא מקור שטוען כך במפורש ואף השירים שכהנא מביא כראיה לא ברורים כל צורכם בהקשר זה.

גם רבי משה אבן עזרא היה מידידיו של אבן עזרא (אין קרבה משפחתית), ואבן עזרא העריך אותו מאוד כחוקר וכמשורר.

לאבן עזרא כנראה היו חמישה ילדים, רק אחד מהם, יצחק, ידוע לנו בשמו. לא ידוע מה קרה לשאר ילדיו. בנו יצחק היה משורר בעצמו. יש אגדה שהוא היה נשוי לבתו של רבי יהודה הלוי, כאמור לעיל, ואף עלה עמו לארץ ישראל, אך מידת האמת שבאגדה זו קלושה. יצחק כנראה התאסלם בעקבות מורו ומיטיבו נתנאל מבגדד שהתאסלם אך לא ידוע בבירור אם התאסלם באמת או רק למראית עין. נראה שיצחק חזר לדת היהודית לאחר התאסלמותו, אך זמן קצר לאחר אירוע זה נפטר. אסון זה היה מכה קשה לאבן עזרא. הוא אף חיבר קינה על בנו.

הראב"ע הוא מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות, ופירושיו מצטיינים בנטייה חזקה לפשט. פירושיו מקוריים ומצטיינים בסגנונם הקצר והתמציתי, הקשה לעיתים להבנה. אבן עזרא שם דגש חזק על פירוש לפי כללי הדקדוק. פעמים רבות הוא מפרש על פי עקרונות האסטרולוגיה, בה ראה חכמה אמיתית וחשובה כיתר בני דורו. הוא מרבה לעסוק בשאלות כרונולוגיות ובבירור המציאות הממשית המתוארת במקרא. הראב"ע מרבה להביא מפירושי הקדמונים - רבניים וקראים, פעמים שהוא מסכים עמם ופעמים שהוא חולק עליהם, לעיתים בעוקצנות.

יש בידינו פירושים של אבן עזרא לחמישה חומשי תורה, לחמש מגילות, לישעיהו, לתרי עשר, לתהלים, לאיוב ולדניאל. כנראה הפירושים למשלי ולעזרא ונחמיה, המיוחסים לו, אינם שלו, ומי שכתבם הוא רבי משה קמחי. אבן עזרא מזכיר את פירושיו לנביאים ראשונים ולמשלי, אך אלה לא הגיעו לידינו.

הקדמתו לפירוש התורה

אבן עזרא כתב הקדמה נרחבת לפירוש התורה ובה הוא מפרט חמש שיטות לפירוש התורה. לצורך הדגמה של שיטותיו הוא משתמש במשל מתחום המתמטיקה - נקודה בתוך עיגול, כשהנקודה היא הפירוש האמיתי ושאר הפירושים ממוקמים ביחס אליה.

חמש הגישות לפירוש התורה הן:

פירושו לתורה

שתי מערכות פירושים לחמשת חומשי תורה. אחת מכונה 'הפירוש הארוך', והשנייה 'הפירוש הקצר', וזאת בשל היותם של 'דיבורי המתחיל' בפירוש המכונה 'ארוך' ארוכים יותר, בדרך כלל, מאלה של הפירוש המכונה 'קצר'. הפירושים לפסוקים פעמים רבות דומים מאוד בין שתי מערכות הפירושים, אך לעיתים גם חלוקים.

כאמור, ר' אברהם מגדיר בהקדמתו הארוכה לפירושו לתורה את דרכו הייחודית בפירוש המקרא. חז"ל הבינו שישנם ארבעה רבדים מקבילים בפירוש פסוקי התורה: פשט, דרש, רמז וסוד. פרשנים רבים בני התקופה בללו בפירושיהם את רבדים אלו יחד. לעומתם, ר' אברהם שאף למצוא את הפשט הפשוט של כל פסוק ולהפריד בינו ובין דרשתו של הפסוק. מתוך שאיפה זו - לאורך פירושו לתורה מתעמת עם פירושיהם של פרשנים שונים מכלל קשת פרשני המקרא, החל מחז"ל במדרש ובתלמוד וכלה בפירושיהם של חכמי הקראים. לגבי חלקם טען שהם דרש ולא הפשט של הפסוק, ואילו כנגד חלקם טען שהם לא הפשט האמיתי של הפסוק. למרות זאת, קיבל ר' אברהם שהלכה למעשה נעשית על פי דרשתם של חז"ל.

את פירושו לתורה, כתב ר' אברהם בלשון קצרה, תמציתית ופיוטית, לכן נכתבו ספרים רבים כדי לפרש את כוונתו, כמו שניתן לראות בהרחבה בפרק הבא. הרבה 'דיבורי המתחיל' מכילים מילים בודדות ואף, לפעמים, מילה אחת. עם זאת, במקומות בהם הזכיר עניין עקרוני - הרחיב ר' אברהם אפילו מספר דפים רק על 'דיבור מתחיל' אחד. בנוסף ללשון הפיוטית והתמציתית, ביטא ר' אברהם את כישרונו בשירה בפירושו לתורה גם בדרך נוספת. בחלק מן הפרשות פתח ר' אברהם בכמה שורות של שירה, לדוגמה, את פרשת בשלח, פתח:

אויל מורד בעושהו היצלח, בשליתו כבדו חץ יפלח; ראה שובב ושים אל לבך, כל דבר פרעה בפרשת בשלח

דבר נוסף הבולט בפירושו, למעט השאיפה לרובד הפשט, היא בלשנות עברית. רבים מפירושיו של ר' אברהם בן עזרא עוסקים בעניינים לשוניים, בפירוש מילים וכללי דקדוק ייחודים בלשון המקרא. מהיקפם ותוכנם של אלה - משתקפת גאוניותו של ר' אברהם בן עזרא גם בתחום הבלשנות.

פירושים על פירושו

על פירושו לתורה נכתבו עשרות רבות של פירושים בגלל סגנונו הקשה להבנה, כתיבתו המלאה ברמזים ומעמדו החשוב. בין פירושים אלו ניתן למנות:

היחס לכתיבת התורה

אבן עזרא מנה בפירושו לספר דברים שנים עשר פסוקים הנחזים ככאלו שנכתבו לאחר מותו של משה ובכך מהווים קושיה על האמונה שהתורה הוכתבה למשה על ידי הקב"ה. על פסוקים אלו כותב אבן עזרא: ”ואם תבין סוד השנים עשר — גם "ויכתוב משה", "והכנעני אז בארץ", "בהר ה' יראה", גם "והנה ערשו ערש ברזל" — תכיר האמת.“ (פירושו לדברים א ב). ובפירושו על הפסוק ”וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ“ (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ו') כותב אבן עזרא: ”ייתכן שארץ כנען - תפסה כנען מיד אחר. ואם אינו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום“ (פירושו לבראשית יב ו). לעומת זאת, בהתייחס לפסוק "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלֹך מלך לבני ישראל" התייחס בחריפות רבה לפירושו של פרשן בשם יצחקי וכתב: "ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה, ... וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף". מפרשי אבן עזרא נחלקו בשאלה מה הוא אותו סוד. יוסף בן עלם הספרדי טען שהסוד הוא שפסוקים מסוימים הוספו לתורה לאחר מות משה, והתנגדותו של אבן עזרא לפירוש היצחקי נוגעת להוספת פרשה שלמה: "כי המוסיף מילה או פסוק לפרש מה שכתב משה להוסיף בו ביאור אין זה דומה למוסיף פרשה שלמה כי מילה או פסוק הוא פירוש אבל פרשה שלמה היא תוספת". לעומתו, שמואל הספרדי טען שהסוד הוא שהדברים נכתבו בנבואה על ידי משה רבנו.

עיסוקו בדקדוק

תחום עניין מרכזי בכתיבתו של אבן עזרא היה דקדוק ובלשנות. ניתן לחלק עיסוק זה לתרגומים (ספרי הדקדוק הערביים), לחיבורים, ולפירושי המקרא ושירתו. מחיבוריו שרדו את השנים שמונה ספרים:

נוסף על אלה יש הסוברים כי ספר הדקדוק המקיף ביותר של אבן עזרא בשם "ספר היסוד" אבד, אחרים מזהים אותו כאחד החיבורים הנ"ל.

את חיבוריו כתב אבן עזרא בעברית, גם עבור בני קהילות שלא דיבר בלשונן. בכך תרם רבות להעברת הדקדוק הספרדי של חיוג' וממשיכי דרכו לבני ארצות אירופה הנוצרית אשר לא קראו ערבית.

מקובלת הדעה שעיקר פעילותו של אבן עזרא בתחום זה עסקה יותר בארגון מחדש של החומר שהניחו קודמיו לכדי מערכת מתודית, שיטתית ומסודרת אשר תהווה בסיס להוראת הדקדוק בקרב דוברי העברית - כפי שאכן קרה - ופחות בחלק המחקרי התאורטי. עם זאת, לא מהסס אבן עזרא לבקר את קודמיו, ללבן, לחלוק, להכריע, להוסיף ולפתח את דבריהם תוך כדי הרצאה עיונית, מדויקת ומסכמת של חידושיהם - ואף חידושים משלו לא חסרים בספריו. גישתו לוקחת מקשת רחבה של מדקדקים ובלשנים, שעל כל אחד מהם חלק בסוגיות אחרות.

בשני השערים הראשונים ב"ספר צחות" עוסק אבן עזרא באופן חדשני ומרחיב במהות התנועות והאותיות, צורתן ותכונותיהן. כך למשל מסביר שם אבן עזרא את שמו של החיריק בכך "שבהוצאתו מן הפה נראה הקורא כחורק שיניו".

דוגמה אופיינית לגישתו העצמאית והביקורתית של אבן עזרא היא התייחסותו המקורית לסוגיית השורש של בעלי ע"ו/י. בעוד חיוג' וממשיכיו התאמצו להחיל את עיקרון שלשיות השורש על הגזרות הנחשלות (חסרים, נחים וכפולים) ללא יוצא מן הכלל, לדעת אבן עזרא שורשי ע"ו/י, דוגמת הפעלים קם, שב, גר וכו', אינם אלא בעלי שתי אותיות שורש בלבד (ק"ם, ש"ב, ג"ר) ומכונים בכתביו "הפעלים השניים".

שלל ידיעות, עקרונות ומונחים מתחום הדקדוק שזורים בפירושיו למקרא ברוב חן, בקיצור נמרץ ובשפת רמזים פיוטית, אלו תורמים ללא ספק עוד לתדמיתם הגאונית והעמוקה של פירושיו ומהווים מן הסתם סיבה נוספת לריבוי המפרשים שקמו לפירושיו.

הגותו הפילוסופית

אבן עזרא מעולם לא כתב ספר פילוסופיה מסודר, אך בספריו הרבים מובאים קטעים פילוסופיים רבים. קטעים אלו מביא אבן עזרא פעמים רבות אגב אמירה פיוטית וכשהם מרומזים בלבד, ונאמרים כסודות. השאלה האם הייתה לאבן עזרא הגות פילוסופית מסודרת עומדת במחלוקת עזה, כאשר מצד אחד עומד רבי נחמן קרוכמל, הרואה באבן עזרא פילוסוף מעמיק בעל משנה סדרה ואף כותב עליו:

מן העבר השני נמצא הרב אורבך שמוקיע מכל וכל את שיטת הרנ"ק וטוען שאבן עזרא היה לא יותר מפילוסוף חובב שלא בכך היה מקצועו:

נראה שאבן עזרא חילק את האדם, בהתאם לגישה הנאופלטונית, לשלושה חלקים:

שאלת המשפיעים על אבן עזרא במשנתו הפילוסופית (אם זו קיימת), נתונה במחלוקת. כאשר אבן עזרא מזכיר רק פילוסופים בודדים בספריו, בהם רבי יהודה הלוי, רבי סעדיה גאון ורבי שלמה אבן גבירול.

מרבית החוקרים מעריכים כי אבן עזרא היה פילוסוף ניאואפלטוני, אך דעה זו נתונה במחלוקת ויש חוקרים שמעריכים כי אבן עזרא יסד את תפיסתו על פי הגישה האריסטוטלית.

חיבורו המתמטי המובהק של אבן עזרא הוא "ספר המספר", העוסק באריתמטיקה. הספר עוסק בהרחבה בשיטה העשרונית ובאופן השימוש בה, ובכך קדם אבן עזרא לפיבונאצ'י, התורם העיקרי להפצת שיטה זו בעולם המערבי. במקום הספרות ההודיות השתמש אבן עזרא באותיות העבריות א-ט, ואת האפס סימן בעיגול, וכינה אותו "גלגל". בספר שבעה שערים: שער הכפל, שער החילוק, שער החיבור, שער החיסור, שער השברים, שער הערכים ושער השורשים. להלן דוגמה לתרגיל חיסור המופיע בספר. בצד ימין, בכתיב של אבן עזרא, ובצד שמאל, בספרות השיטה העשרונית בגדה 5432 טזגב 2379 ---- ---- גה0ג 3053 בנוסף לאריתמטיקה, עוסק הספר, בשער השורשים, במעגל ובתכונותיו. ספר מתמטי נוסף של אבן עזרא הוא "ספר האחד"; הספר קצר מספריו האחרים ונחשב לפחות מוכר ומשפיע. הספר עוסק בתכונות המספרים השלמים 1 עד 9, מנקודת מבטן של האריתמטיקה, הגאומטריה, האסטרולוגיה והמיסטיקה.

אבן עזרא הרבה לכתוב שירה והיה מהמשוררים הפורים ביותר בתקופתו. שרדו לנו משיריו למעלה משלוש מאות שירים, ונראה ששירים רבים נוספים חוברו על ידיו ולא הגיעו לידינו. שיריו הם המקור העיקרי למידע על מהלך חייו ובין היתר מספקים מידע על המקומות בהם עבר ועל דברים שעשה אבן עזרא כתב בעיקר בסגנון השירה הערבי, רבי מאיר אבן עזרא אמר : "הם (ראב"ע וריה"ל) הגיעו למעלות השירה היותר רמה על פי דרך הערבים". שיריו מתפרשים על מגוון רחב של נושאים, חלק עיקרי בשירתו היא שירת קודש והגות ובה גם שירת געגועים לציון, חלק עיקרי לא פחות שירת החול שחיבר, כמקובל בשירת ספרד, מהם מכתבים שנכתבו לידידים, שירת שבח, קינות, שירת יין, אהבה וחשק. בין השירים המיוחדים לו, השירים שחיבר על חוסר המזל שלו בפרנסתו, דוגמת ההלצה ”לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי לֹא יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדִי מוֹתִי“. לעיתים שילב ממגוון הסוגות בשיר אחד. נראה שאבן עזרא החל לחבר את שירתו כבר בזמן שהותו בטודילה ובקורדובה, ושם הרבה לחבר שירת חול. נראה שהשירה בתקופה זו הייתה עיקר עיסוקו. על פי עיסוקו וחיבתו לעיסוק זה כינה את עצמו "אברהם השׁר". באותן שנים חיבר את רוב שירי השבח והידידות שנכללו ב"דיוואן" (ספר שירה) שלו.

ביצירותיו ניתן למצוא שנינות רבה והומור חריף. דוגמה לכך מופיעה בפירושו לפסוק "וכי יגוף שור איש את שור רעהו" (שמות כא, לה), שבו כתב: "אמר בן זוטא כי 'רעהו' - תואר לשור, ולא ראה כי 'שור איש' סמוך הוא, וכן הוא 'שור רעהו', ואין לשור רֵעַ רק בן זוטא לבדו" (בן זוטא היה קראי, ולכן זכה לתגובה כה חריפה). פרשן אחר כונה בידי אבן עזרא "היצחקי המהביל". ראב"ע שלל את השימוש במילה "פתרון" לחידות וכדומה. הסיבה לכך היא כי הוא הקפיד מאוד על כללי העברית המקראית, שעל-פיה המילה פתרון קשורה אך ורק לחלומות: "ולא מצאנו מלת 'פתרון' כי אם על חלום" (פירושו לבר' מ, יב). אבן עזרא עסק גם בחיבור חידות. על-פי המסופר, ניצלו חייו וחיי תלמידיו בזכות פתרון שמצא לבעיית יוספוס הכללית. דוגמה אופיינית לאחת מחידותיו, בה מסתתר שם אדם ובה נראית שליטתו בעברית:

הפתרון הוא - יעקב. 'עשירית הכף בראש השם' - המילה כף בגימטריה: 100. עשירית הכף: 100/10 שזה 10, שזה י' בגימטריה; 'עשירית הכף באחריתו' - המילה כף מסמלת את האות כ' שהיא בגימטריה: 20. עשירית הכף 20/10 שזה 2, שזה ב' בגימטריה; 'והשנית בחשבון כף בחסרון כף ומחציתו' - הכף הראשון הוא בגימטריה 100 פחות הכף השני שמסמל את האות כ': 100-20 שזה 80, פחות מחציתו שזה מחצית האות כ': 80-10 שזה 70, שזה האות ע' בגימטריה; 'והאות השלישית כף' - כף בגימטריה 100 היא האות ק'. ראב"ע חיבב מאוד שחמט ואף כתב שיר חידה על משחק זה, שמסתיים במילים:

בנוסף לכל האמור לעיל כתב ראב"ע פלינדרומים מעניינים רבים. מהידועים שבהם:

"פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף" (המשמעות: לדבש יש תכונות שגורמות לו לעכל את מה ששוקע בתוכו (כמו הזבוב הרעבתן)). משפט זה הוא גם ריבוע קסם מסדר 5:

חוברו ברומא :

חוברו בלוקה:

במנטובה חיבר את "ספר צחות" (ד'תתק"ה), שהוא ספר דקדוק.

חוברו בוורונה:

חוברו בצרפת:

חוברו בלונדון:

אזכורים חיצוניים לדמותו וליצירותיו

המשורר והמחזאי הבריטי רוברט בראונינג, פרסם ב-1864 פואמה בשם 'Rabbi Ben Ezra'. הפואמה שואבת השראה מדמותו של רבי בן עזרא, מיצירותיו ומהגותו. יצירה זו של בראונינג זכתה לאזכורים, ושימשה השראה בפני עצמה, ביצירות מאוחרות יותר, ובכך הדהדה את דמותו של רבי אברהם אבן עזרא:

על שמו של אבן עזרא, נקרא על הירח מכתש אבן עזרא.

כתביו:


Reviews (0)
No reviews yet.

אתר מורשת מתעד את מורשתם של גדולי האומה בתחומים השונים מההיסטוריה ועד להווה של העם היהודי, במדינת ישראל ובתפוצות, שהביאו אותנו עד הלום.

0:00