אביהו מדינה

מדינה הוא חתן פרס ישראל לתחום הזמר העברי לשנת 2022 (ה'תשפ"ב). בנימוקיה למתן הפרס, ציינה הוועדה כי "מדינה הביא לפריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית. את מרבית זמנו הקדיש אביהו למען פיתוחו וביסוסו של סגנון המוזיקה הישראלית הנובע מתוך שורשים יהודיים מסורתיים ותרבותיים".

קורות חיים

מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב כבנם השלישי של לאה לבית מיסק, ילידת ירושלים שהוריה עלו ארצה מתימן ב-1906, ואהרן לוי מדינה, יליד תימן שעלה ארצה ב-1939. בהמשך עברה משפחתו לגור בחולון. כשהיה בן 12 נפטרה אמו. שנה לאחר מכן התחתן אביו מחדש, ואביהו עבר להתגורר עם אחיו הגדול נדב. בנערותו התחנך בקיבוץ כיסופים, שם ספג השפעות מוזיקליות שרווחו בשנות השישים, כגון מוזיקת רוק, הביטלס ועוד. בשנת 1967 התגייס לצה"ל, ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים במסגרת גדוד 113 של חטיבה 217. במהלך המלחמה שימש כמפקד ותותחן בחזית הדרום והחליף מספר טנקים לאחר שהטנקים עליהם פיקד נפגעו. השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה אף שיכול היה להשתחרר מהשירות בשל היותו אמן.

כותב שירים

מדינה החל לכתוב שירים ב-1970. שירו הראשון "יעקב התמים" (הידוע כ"אל תירא ישראל") זכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי ב-1971, בביצוע משה הלל. לפסטיבלי הזמר המזרחי הבאים נכנסו עשרה שירים נוספים של מדינה, וכולם הגיעו לשלושת המקומות הראשונים.

זמר

הקריירה של מדינה כזמר התחילה בפסטיבל הזמר המזרחי 1980, כאשר ביצע את שירו "רחל".

את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא רק ב-1990, בגיל 42.

מיצירותיו

בין יצירותיו של אביהו מדינה: "הפרח בגני" (מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1982 בביצועו של זוהר ארגוב), "אליך אלוהי", "כינור דוד", "לבד יושבת", "להיות אדם", "כבר עברו השנים", "אל תשליכני", "סוד המזלות", "למה אל", "שבחי ירושלים", "חידה את לי", "רעיה", "נשים וחופשיות", "אבי", "בין הטוב והרע", "נעלה", "שב אל אדמתי", "ברכנו", "יום שישי הגיע", "שבת מתנה", "ארץ אהובה", "געגועים", "תן לזמן ללכת" ועוד. שירים אלה בוצעו על ידי חיים משה, ישי לוי, זוהר ארגוב, דקלון, אורי שבח, ציון גולן, בועז שרעבי, ושימי תבורי.

תפקידים ציבוריים

בין השנים 2006–2011 כיהן כיו"ר אקו"ם.

ספרו

בשנת 2021 הוציא לאור את הספר ״קורות ומנגינות״ (הוצאת א.מ.ל. הפקות בע״מ) – אוטוביוגרפיה שכתב במהלך תקופת מגפת הקורונה.

מאבקו נגד הדרת המוזיקה הישראלית הים־תיכונית

מדינה היה מהדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מהסגנון הים-תיכוני, כבר מראשית דרכו. להשקפתו, המוזיקה המכונה "מזרחית" היא חלק בלתי-נפרד מהזמר העברי בכלל, וראויה לקבל במה מרכזית בכלי התקשורת. לדבריו, יצירתו היא בראש ובראשונה יצירה ישראלית, וכשם שאין מכנים את מתי כספי "יוצר מערבי" כך אין לראות בו "יוצר מזרחי". לאחר שחרורו ממילואים, בתום מלחמת יום הכיפורים, החל במאבק כדי ששיריו ושירים אחרים בסגנון הים-תיכוני יושמעו בתחנות הרדיו של קול ישראל, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויבוצעו בפסטיבלים מרכזיים כפסטיבל הזמר והפזמון, שלא קיבל אף אחד משיריו, במקום שיידחקו לתוכניות נפרדות ולאירועים משלהם. ב-1980 האשים את רשות השידור בכך שזמרים כמו ג'ו עמר, בעז שרעבי ועליזה עזיקרי עזבו את ישראל, ואחרים נאלצו לוותר על הז'אנר הים-תיכוני כדי למצוא חן בעיני עורכי המוזיקה. ב-2013, במהלך ראיון שערך עמו ניב רסקין בגלי צה"ל, מתח ביקורת קשה על גל"צ וגלגלצ ואמר: "למה אתם מציגים אותי כמזרחי ולא כישראלי? שמים אותנו בגטו, כמו משהו שאמור לעבור מהעולם. אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל ומהתרבות הישראלית".

חייו הפרטיים

מדינה גרוש מיהודית, גיורת ממוצא גרמני, ואב לשלוש בנות. מתגורר בקריית מטלון בפתח תקווה. אחותו היא השחקנית והזמרת נאווה מדינה. לצד פעילותו האמנותית עסק גם בליטוש יהלומים ואף היה בעליה של מלטשה, כדי שפרנסתו לא תהיה תלויה בהכנסותיו ממוזיקה.