שמואל עזר

קורות חיים

עזר נולד בי"ט בחשוון תר"ץ כצעיר בניהם של אדלה (לבית כדן) ודוד עזר באלכסנדריה שבמצרים. משפחתו הגיעה למצרים מטורקיה בראשית המאה ה-20. הוא למד בבית-הספר היסודי של הקהילה היהודית בעיר, סיים לימודיו בהצטיינות וזכה במלגת לימודים בבית-ספר התיכון הצרפתי באלכסנדריה. גם את לימודי התיכון סיים בהצטיינות וזכה למלגת לימודים באוניברסיטה בעיר. הוא למד בפקולטה להנדסת חשמל של אוניברסיטת אלכסנדריה וסיים את לימודיו בשנת 1952 בציונים הטובים ביותר שניתנו אי-פעם לתלמיד בפקולטה להנדסה באוניברסיטה במצרים. בשנה השנייה ללימודיו באוניברסיטה נאסר על תלמידים יהודים להשתתף בשיעורים עקב הוראה של האחים המוסלמים. עזר נעדר מהשיעורים אבל הורשה לגשת לבחינות ועבר אותן בהצטיינות. לעזר לא הייתה אזרחות מצרית, לכן לא יכול היה לעסוק במקצועו עם תום לימודיו ונאלץ לעבוד כמורה בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית.

בשנת 1943 הצטרף בגיל 13 לתנועת הנוער הציונית "החלוץ הצעיר", שסניף שלה באלכסנדריה הוקם על ידי רפאל רקנאטי, שליח מארץ ישראל. עזר ונמנה עם קבוצת פעילים שיצאה בשנת 1946 להכשרה בת חודשיים בקיבוצים בארץ ישראל. בין תחביביו היו ציור, פיסול וקריאת ספרי פילוסופיה. בנוסף התעניין גם ברפואה, פסיכולוגיה וכלכלה.

עזר תכנן לעלות לישראל אבל בתחילת הקיץ של שנת 1951 הופגש עם שליח מהארץ, ששכנע אותו לדחות את העלייה לארץ בשנתיים ולהקדיש אותן להקמת תא מחתרתי באלכסנדריה. עזר גויס לרשת המודיעין שהקים במצרים אברהם דר מיחידה 131. הוטל עליו לפקד על שלוחת אלכסנדריה (במקביל, עמד דוקטור משה מרזוק בראש שלוחת קהיר). בעקבות כמה ניסיונות פיגוע של שתי השלוחות ביעדים שונים באלכסנדריה ובקהיר ביולי 1954, נתפסו במהלך ימים ספורים 13 מחברי החוליה על ידי המשטרה החשאית המצרית. ב-14 ביולי נתפס עזר. כולם נחקרו בעינויים, הועמדו לדין במשפטי ראווה והואשמו בהשתתפות במעשי חבלה ובריגול למען ישראל. שמואל עזר ומשה מרזוק, כראשי השלוחות, נידונו בבית המשפט הצבאי בקהיר למוות בתלייה. שמואל עזר היה אולי יכול להתחמק מגזר דין מוות. ויקטור לוי הפציר בו להטיל עליו את האחריות. לוי הסביר לו שהראייה היחידה שקושרת את עזר לפרשה היא השכרת הדירה ואמר לו שנגדו (נגד לוי) יש הרבה ראיות. עזר סירב לשקר ולקח על עצמו את מלוא האחריות ובכך חרץ את גורלו למוות. בחקירה אמר שהוא שותף מלא לכל מעשי חבריו והוסיף "אנחנו יהודים וציונים ופעלנו בשליחותה של מדינת ישראל".

עזר ומרזוק הועלו לגרדום בח' בשבט תשט"ו בבית הכלא המרכזי של קהיר ונטמנו בבית העלמין היהודי בקהיר. ישראל, באופן רשמי ובהתאם להחלטתו של ראש הממשלה, משה שרת, הכחישה כל מעורבות בפרשה.

כישלונה של פעולה זו עמד על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות והביא למשברים פוליטיים, שזכו לכינוי הכולל "פרשת לבון" או "הפרשה".

לאחר מותם העניק צה"ל לשניהם דרגת סגן-אלוף. ב-19 באפריל 1977 (א' באייר תשל"ז) הובאו לישראל ארונותיהם של שמואל עזר ומשה מרזוק ויום לאחר יום העצמאות, ב-24 באפריל (ו' באייר), הם נקברו בחלקת עולי הגרדום בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים.

על שמו ועל שם ד"ר משה מרזוק שהוצא יחד איתו להורג קרויים רחוב מרזוק ועזר ביפו ובקריית אונו, רחוב מרזוק ורחוב שמואל עזר בקריית אתא, רחוב מרזוק ושמואל באשדוד וכן רחובות נוספים הקרויים "קדושי קהיר".