רן פקר

ביוגרפיה

רן פקר נולד בכפר ויתקין, בנם האמצעי של לאה (לבית ברשדסקי, אמה הייתה חיה שטורמן) ודוד, ממקימי היישוב.

שירות צבאי

התגייס במרץ 1954 לקורס טיס מספר 18, במגמת קרב. את תחילת שירותו כטייס קרב עשה במטוס ספיטפייר ובהמשך שירת בטייסת 117 על מטוסי מטאור. עם הקמת טייסת 113, שקלטה את מטוסי האוראגן בחיל האוויר, נשלח לשרת בה. בראשית אוקטובר 1956 עבר הסבה למטוסי המיסטר החדשים שנקלטו בחיל, ובסוף החודש כבר נלחם עם המטוס במלחמת סיני. לאחר המלחמה שהה במשך כשנה בטייסת מיסטרים של חיל האוויר הצרפתי, במסגרת משלחת הכשרה של טייסי צה"ל. שימש כמדריך בקורסים של חיל האוויר וב-1962 מונה לסגן מפקד טייסת 101 שהטיסה מיסטרים. בנובמבר 1963 ערך טיסת צילום מעל צפון סיני והדלתא במטוס "שחק" (מיראז' 3) שהוסב לנשיאת חרטום צילום, ובחזרתו, תוך כדי הכנה לנחיתה, נדם מנועו. פקר ביצע פעולות חירום עד שנאלץ לנטוש את המטוס בגובה 500 רגל, בסמוך למושב בני ראם. המטוס עצמו לא התרסק אלא המשיך לגלוש עד שנחת בשדה סמוך. שנתיים לאחר מכן חזר המטוס לכשירות בחיל האוויר, ופקר אף היה הטייס שערך לו את טיסת הניסוי לאחר שיפוצו.

לאחר חצי שנה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה מונה לממלא מקום מפקד טייסת תעופה בבסיס חצור, ובקיץ 1965 מונה למפקד טייסת המיראז'ים "העטלף". במסגרת זו הפיל את מטוס האויב הראשון בקריירה שלו, הוקר הנטר ירדני, בקרב אוויר שנערך בנובמבר 1966, בעת פעולת סמוע. בהמשך קריירת הטיסה שלו הפיל עוד שישה מטוסי אויב והיה לאלוף ההפלות השני בתולדות חיל האוויר. פקר פיקד על הטייסת גם במלחמת ששת הימים, שבסיומה נחשבה הטייסת כטייסת הקרב המובילה, כשטייסיה הפילו 19 מטוסי אויב ורק שני מטוסים שלה אבדו, פחות מכל טייסת אחרת בחיל האוויר. אף טייס בטייסת לא נהרג במלחמה זו. פקר הפיל במלחמה שני מטוסי מיג 19 מצריים.

תפקידו הבא היה מפקד בית הספר לטיסה, כאשר במקביל טס בהצבת חירום בטייסת 119. במלחמת ההתשה הפיל ארבעה מטוסי מיג 21 מצריים. בקיץ 1970, עם נפילתו של שמואל חץ, מפקד טייסת הפאנטומים 201, מונה פקר למפקד הטייסת, אף שלא טס קודם לכן על מטוסי פנטום. פקר שיקם את רוח הלחימה של הטייסת והובילה לגיחות תקיפה אינטנסיביות במלחמה נגד מערך הטק"א. לאחר שסיים קורס פיקוד ומטה בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו, מונה ב-1972 לראש מחלקת הדרכה במטה חיל האוויר והועלה לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1973 מונה למפקד בסיס תל נוף, ופיקד עליו במלחמת יום הכיפורים. ב-1975 קודם לדרגת תת-אלוף.

בשנת 1979 שב לישראל מלימודים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, והיה אמור לקבל את התפקיד של ראש להק אוויר. בעקבות כך פנה נחמיה דגן אל שר הביטחון בטענה כי מיד לאחר מלחמת ששת הימים רצח פקר מפקד פלוגה ירדני שבוי, שהודה כי הוא וחייליו סקלו באבנים ושרפו למוות את הטייס הישראלי שבתאי בן-אהרון, שנטש את מטוסו הפגוע באזור מעלה אדומים. חקירות אחדות שנערכו ניקו את פקר מאשמה זו, אך הפרקליט הצבאי הראשי המליץ לרמטכ"ל לשקול את קידומו של פקר. בעקבות זאת פרש פקר מצה"ל בדרגת תת-אלוף.

במבצע שלום הגליל שימש יועץ בכיר לאלוף יאנוש בן גל.

לאחר פרישתו מצה"ל

פקר עבד כסמנכ"ל במשרד הפרסום "דחף".

בשנת 1989 מונה לקונסול ישראל בלוס אנג'לס, תפקיד בו כיהן במשך שלוש שנים.

לאחר מכן עסק בתחום הסחר והשיווק הבינלאומי. במקביל החל להדריך חבורה של נערים משכונות מצוקה ויזם את פרויקט "צהלה" (1992), פרויקט התנדבותי בתחום החינוך, בו השתתפו אנשי צבא לשעבר. הפרויקט אומץ על ידי משרד החינוך, הוגדר על ידי זבולון המר כ"פרויקט לאומי", וזכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי.

בשנת 2002 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "נץ בשחקים".

בשנת 2008 זכה פקר ב"פרס מוסקוביץ' לציונות". ועדת הפרס נימקה את מתן הפרס לפקר: "הפרס ניתן לפקר על היותו מופת של אומץ, הקרבה ומנהיגות, על התמודדותו יוצאת הדופן עם האתגרים החינוכיים והערכיים העומדים בפני הציונות, ועל הצלחתו בהקמת פרויקט "צהלה", תוך גיוסם של קצינים ומפקדים לשעבר לחזית העשייה החברתית ולמען הנוער הישראלי".

בשנים 2009–2012 היה חבר במועצת המנהלים של התעשייה האווירית לישראל.

בשנת 2013 ראה אור ספרו "יומן מבצעים", בהוצאת ידיעות ספרים, המבוסס על ספרו הקודם אבל מתמקד בנושאים המבצעיים.

תארים

בעל תואר מוסמך במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, שימש עמית מחקר במכון ברוקינגס ובתאגיד ראנד.

חיים אישיים

בגיל 21 נשא פקר את חרותה, שאותה הכיר כשהיה בן שמונה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. לאחר שלושים שנות נישואים התגרשו בני הזוג. בת זוגו השנייה הייתה הזמרת מלי ברונשטיין, שגם ממנה נפרד כעבור זמן מה.

רן פקר נפטר ממחלת הסרטן ב-3 בדצמבר 2016. חתנו הוא אבי מאור.

הנצחה

עיריית הרצליה הקדישה כיכר ליד בית חיל האוויר לזכרו של רן פקר.