פיליפ נתנסון

שנותיו המוקדמות וגיוס

נתנסון נולד ב-1933 באלכסנדריה שבמצרים לאב רופא שיניים שהיגר לשם מווינה. בנעוריו למד בבית ספר קתולי, והצטרף לתנועת החלוץ, יחד עם ויקטור לוי חברו ובן גילו. בשנת 1951 שכנע לוי את נתנסון להצטרף לרשת הריגול שהקים במצרים אברהם דר, מטעם יחידה 131 של המודיעין הישראלי. נתנסון הגיע בחשאי לישראל ועבר שם הכשרה בחבלה ובצילום מודיעיני סמוי.

מבצע 'סוזנה' ומאסר

ב-1954 הוטלה על הרשת המשימה לבצע פיגועים במוסדות ומתקנים אמריקאיים בקהיר, כדי לסכסך בין מצרים וארצות הברית (מבצע 'סוזנה'). על ביצוע הפעולה התמנה כאחראי אברי אלעד שנשלח למצרים, פגש בחברי הרשת, והורה להם לארגן חומרי נפץ להטמנה בספריות אמריקאיות. ב-23 ביולי נתנסון וחברו לוי החביאו מטען בנרתיק משקפיים ויצאו לדרך. בדרכם לביצוע המשימה, בכניסה לבית קולנוע מקומי ארבו להם בלשים מצריים, שידעו מראש על כוונתם, ולכדו את לוי. נתנסון ניסה להוציא את הנרתיק אך מטען הנפץ הופעל, ופצע אותו. הוא נלכד במקום ואחריו נלכדו כל חברי הרשת במהלך השבועיים הבאים. נתנסון החלים מהפציעה אך נותר עם צלקות מכוויות על גופו שלא הגלידו. ב-11 בדצמבר 1954 נפתחו משפטי קהיר בהם הועמדו חברי הרשת לדין, גזרי הדין ניתנו ב-27 בינואר 1955 ונתנסון נידון למאסר עולם עם עבודת פרך.

בשנת 1956, במהלך מבצע קדש נפלו בשבי הישראלי כ-5,000 שבויים מצרים. בינואר 1957 ניהלו ישראל ומצרים משא ומתן לחילופי שבויים, אולם ישראל לא העלתה כלל את נושא שחרור נידוני קהיר. ישראל שחררה את השבויים המצרים בפברואר אותה שנה.

לימים נחשד אברי אלעד כי היה סוכן כפול ומסר למצרים על כוונות הרשת. התברר גם כי נתנסון חשד בכוונותיו של אלעד, ודיווח על כך לחבריו, אך הם שכנעו אותו כי הוא חושד לשווא.

לאחר השחרור

רק ב-1968, לאחר 14 שנים בכלא המצרי, שוחרר נתנסון יחד עם נדוני קהיר האחרים. הוא הגיע לישראל בחשאי, דרך מדינה שלישית. בארץ גויס לצה"ל, קיבל דרגת רב-סרן והטבות שונות. כמו כן למד עברית ובאולפן הכיר את רעייתו ברברה, עולה חדשה מדרום אפריקה. הוא עבד תקופה קצרה כצלם העיתון במחנה, ולאחר מלחמת יום הכיפורים שב והצטרף לשרת במוסד.

פטירתו

פיליפ נתנסון נפטר בישראל ב-15 במאי 2004 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ עינת. הוא הותיר אחריו את אשתו ברברה, בן ובת. ב-30 במרץ 2005 נערך טקס הוקרה, במהלכו מסרו הנשיא והרמטכ"ל תעודות הוקרה מטעם המדינה לנידוני קהיר שעדיין היו בחיים ולבני משפחותיהם של אלה שכבר נפטרו.