עודד ברנר

עודד ברנר הוא קונדיטור ושוקולטייר ישראלי, ממייסדי מותג השוקולד מקס ברנר ומי שהוביל את הפיכת השוקולד ממוצר מדף או קינוח למוקד של תרבות קולינרית, עיצובית וחברתית. באמצעות חנויות, שוקולד-ברים, מתכונים, כלים ייחודיים והופעות בתקשורת, הוא סייע להכניס את עולם הקקאו אל מרכז חיי הבילוי והאוכל בישראל, ובהמשך גם אל קהלים ברחבי העולם.

מן ההכשרה בישראל אל בתי הקונדיטוריה באירופה

ברנר גדל ברחובות. לאחר שירותו הצבאי למד בקורס קונדיטורים בבית הספר "תדמור", במסגרת תוכנית של משרד העבודה לחיילים משוחררים. את הכשרתו המעשית העמיק אצל הקונדיטור האוסטרי פליץ מאייר בטירול, ובשש השנים שלאחר מכן עבד כשוליה בקונדיטוריות באוסטריה, בגרמניה ובצרפת.

שנות ההתמחות הללו העניקו לו בסיס מקצועי רחב והיכרות בלתי אמצעית עם מסורת הקונדיטוריה האירופית. בין השאר עבד אצל הקונדיטור הפריזאי מישל שודה. במסגרת מסורת השוליות למד ברנר באמצעות עבודה יומיומית והתנסות מעשית; המתכונים והידע המקצועי עברו אליו כחלק ממערכת יחסים של חניכה, ולא רק במסגרת לימודים פורמליים.

הקמת מקס ברנר ויצירת תרבות שוקולד

בשנת 1996 הקים ברנר, יחד עם מקס פיכטמן, את חנות השוקולד מקס ברנר. העסק התפתח ממיזם מקומי למותג בעל פעילות וסניפים ברחבי העולם. בשנת 2001 נמכרה הרשת לקבוצת שטראוס, וברנר המשיך לכהן כמנהלה עד 2011.

החזון של ברנר חרג ממכירת ממתקים. הוא ביקש ליצור בישראל תרבות שוקולד מקבילה לתרבות הקפה שהתפתחה באירופה ובישראל: מקום שאנשים מגיעים אליו לא רק כדי לקנות מוצר, אלא כדי לשבת, לטעום, להיפגש ולהיחשף לשפה חדשה של קקאו. לשם כך עסק במגוון זני פולי קקאו, בשיטות עיבוד ובייצור אבקות, בפיתוח מתכונים מקוריים וביצירת מאכלים ומשקאות שלא היו שגרתיים בתפריט הישראלי.

הגישה הזאת הולידה פריטים כמו מרק שוקולד ופיצת שוקולד, לצד משקאות וכלי הגשה בעלי אופי מזוהה. כוסות כגון "כוס החיבוק" ו"כוס סאקאו", וכן אריזות בסגנון רטרו, הפכו את חוויית השוקולד לשילוב של טעם, מגע, עיצוב וסיפור. ברנר שאב השראה מתרבויות שונות, מהרגלי אכילה ושתייה ומעולם האמנות, ובכך הציג את הקונדיטוריה לא רק כמלאכה אלא גם כתחום של עיצוב ויצירה.

השוקולד-בר כמרחב ישראלי חדש

אחד מחידושיו המרכזיים של ברנר בישראל היה פיתוח השוקולד-בר: חלופה שוקולדית לבית הקפה ולמסעדה, שבה רוב המאכלים והמשקאות מבוססים על קקאו. המודל הזה חיבר בין קונדיטוריה, מסעדנות ובילוי, ויצר מקום שבו השוקולד הוא מרכיב מרכזי בארוחה ובמפגש החברתי, ולא רק סיום מתוק לה.

השוקולד-ברים של מקס ברנר התפשטו בהמשך למדינות שונות, ובישראל פעלו חמישה סניפים לפי החומר המתועד. חשיבותו של המהלך אינה רק במספר המקומות: הוא תרם לשינוי האופן שבו ישראלים רבים חשבו על שוקולד, על איכות חומרי הגלם ועל האפשרות לבנות סביב מוצר קולינרי קהילה, שפה ומותג בעל נוכחות בינלאומית.

ספר, טלוויזיה ויוזמות חדשות

בשנת 2009 פרסם ברנר, יחד עם יונתן פקטור, את הספר שוקולד: סיפור אהבה: 65 מתכונים של שוקולד מהאוסף הפרטי, בהוצאת פן וידיעות ספרים. הספר הרחיב את השפעתו מעבר לרשת המסחרית והציע לקוראים גישה למתכונים ולרעיונות מתוך עולמו המקצועי והיצירתי.

בשנת 2016 השתתף ברנר כשופט בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "בייק אוף ישראל", לצד קרין גורן ורן שמואלי. הופעתו בתוכנית הביאה את הידע המקצועי שלו אל קהל רחב והציבה את הקונדיטוריה והשוקולד כחלק מן השיח הטלוויזיוני על יצירה, טעם ומיומנות.

בשנת 2018 פתח בניו יורק את Blue Stripes Cacao Shop, מסעדה שהתמקדה בשוקולד ובמוצריו. המיזם המשיך את ניסיונו לפתח סביב הקקאו חוויה קולינרית שלמה, המחברת בין חומר הגלם, המתכון, החלל והמפגש עם הסועד.

מדוע עודד ברנר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

עודד ברנר ראוי להיכלל במורשת משום שפעילותו מתעדת פרק משמעותי בהתפתחות התרבות הקולינרית הישראלית: המעבר מקונדיטוריה שנתפסה בעיקר כמלאכה מקצועית לתרבות רחבה של טעמים, עיצוב, מסעדנות ומיתוג. הוא חיבר בין ידע אירופי שרכש כשוליה לבין יוזמה ישראלית, והפך את השוקולד לנושא של יצירה ושל חוויית בילוי.

הקמת מקס ברנר, פיתוח השוקולד-בר, פרסום ספר מתכונים, פעילותו בטלוויזיה והמשך עבודתו בניו יורק השפיעו על האופן שבו קהלים בישראל ומחוצה לה פוגשים את עולם הקקאו. משום כך, הערך עליו במורשת (Moreshet) וב־Moreshet.com אינו עוסק רק במותג מסחרי, אלא באדם שסייע לעצב שפה קולינרית ישראלית בעלת הד בינלאומי.