סמי שלום שטרית

סמי שלום שטרית (נולד ב-15 במאי 1960) הוא סופר, דוקטור ומרצה למדע המדינה, לימודי תרבות, ספרות, קולנוע, המזרח התיכון, וחוקר החברה והתרבות בישראל. שטרית פרסם שישה ספרי שירה. הוא משמש כיו"ר פסטיבל קולנוע דרום וכראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך ופרופסור חבר-יוצר במכללת ספיר. הוא מציג עצמו כ"משורר פוליטי, איש רוח ופעיל חברתי".

Sammy Shalom Steritt - A Literary and Cultural Figure in Israel

ביוגרפיה

שטרית נולד בעיירה קְסַר אַ-סוּק (היום אַ-רשדייה) בדרום מזרח מרוקו, לשם עברה משפחתו עקב עבודת אביו. אמו היא פנינה שטרית-אדרי אביו הוא הסופר נהוראי מאיר שטרית. בשנת 1963 עלה לישראל עם משפחתו, גדל והתחנך באשדוד ובתיכון החקלאי נחלת יהודה בשנות ה-70 של המאה ה-20. נכון לשנת 2021 הוא מתגורר באשדוד.

פעילות אקדמית

שטרית למד באוניברסיטה העברית בירושלים (תואר בוגר בספרות עברית, מוסמך ודוקטור במדע המדינה). כן למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק כעמית בינלאומי בבית הספר ליחסים בינלאומיים (מוסמך במזרח תיכון). את עבודת הדוקטורט הוא כתב על ההיסטוריה הפוליטית של המזרחים בישראל. המחקר עוּבּד לספר ״המאבק המזרחי בישראל״ ויצא לאור בספריית אופקים של הוצאת עם עובד.

בעבר שימש כפרופסור חבר לעברית במחלקה לשפות ותרבויות המזרח התיכון ואסיה בקווינס קולג' בניו יורק. הוא היה מרצה אורח באוניברסיטת ברקלי, ועמית מחקר במרכז ללימודי דתות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. היום שטרית מרצה וראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר בנגב מתגורר בשדרות הסמוכה למכללת ספיר.

שירה

שיריו התפרסמו בכתבי עת לספרות רבים כמו עיתון 77, אפיריון, מאזניים, שדמות, הכיוון מזרח ואחרים כמו גם במוספי הספרות של עיתונים רבים כמו הארץ, וכן תורגמו לשפות רבות כמו אנגלית, ערבית, גרמנית, צרפתית ודנית והופיעו באנתולוגיות שונות בעולם.

נכון לשנת 2021 פרסם שישה ספרי שירה. ספר שיריו הראשון - "פתיחה" - ראה אור ב-1988 בהוצאת עקד וזכה במקום הראשון לשירה של פרס "הרי הרשון לספרות" של האוניברסיטה העברית בירושלים באותה שנה. ספרו השני "פריחה שם יפה" ראה אור בהוצאת נור ב-1995. הספר "שירים באשדודית" ראה אור בהוצאת אנדלוס בשנת 2003 והיה לרב-מכר. הספר ועובד למופע מוזיקלי - שזכה להצלחה גדולה - על ידי השחקן והבמאי שמעון מימרן, בשיתוף עם המלחין יונתן כנען והמוזיקאי אדם מדר. ספרו "יהודים" ראה אור ב-2008 בהוצאת נהר ו"זמן מרוקו" ב-2015 בהוצאת בימת קדם. ב-2019 ראה אור ספר השירים "לא רך ולא קשה" בהוצאת בימת קדם אף הוא.

"כְּשֶׁנּוֹלְדָה פִּרְחִיָּה בְּדַאר אלְבֵּידָא / קָרְתָה אוֹתָהּ אִמָּהּ פְרֵיחָה / שֶׁיִּהְיוּ חַיֶּיהָ מְלֵאִים שִׂמְחָה. // פְרֵיחָה שֵׁם יָפֶה אָמְרָה. / פְרֵיחָה שֵׁם יָפֶה".

לשירתו נזקפת השפעה על משוררי ערס פואטיקה, ארז ביטון ואחרים. שירים שלו הולחנו והוקלטו על-ידי מוזיקאים כמו שם טוב לוי וברי סחרוף.

על שיריו נכתבו עבודות אקדמיות רבות בשפות שונות כולל עבודת דוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון.

פעילות חברתית

בשנות התשעים היה פעיל מרכזי בתנועות חברתיות ומזרחיות כמו "קדמה - למען חינוך עיוני שוויוני בישראל", ו"הקשת הדמוקרטית המזרחית". הוא שימש כמורה ומחנך בבית הספר על שם רוגוזין בתל אביב ואחר-כך מנהל-מייסד של בית הספר התיכון "קדמה תל אביב" בשכונת התקווה. את הסיבות לכשלונה של היוזמה הוא תיאר כך:

"קדמה – העמותה לחינוך עיוני שוויוני בישראל" נוסדה ב-1993 ע"י אנשי חינוך ואקדמים מזרחים והורים בקהילות בשכונת התקווה, בקטמון, באופקים ובקריית מלאכי. ההגמוניה הציונית אשכנזית ושותפיה המזרחים חשו איום מעיק מהופעתם של בתי ספר עיוניים שוויוניים המאזנים את תכנית הלימודים מבחינה תרבותית וכותבים את הנרטיב המזרחי החדש יחד עם תלמידים והוריהם. זו הייתה המהפכה התודעתית המזרחית המאורגנת ביותר עד כה ולכן היא נתפסה כאיום [...] להבדיל מתקופת "הפנתרים השחורים", את העבודה השחורה של רדיפת אנשי "קדמה" בת"א עשו ממ"פים [מזדהים ומשתפי פעולה] מזרחים מקומיים, חברי מועצת העיר מטעם המפלגות בעיר, כמו סגן ראש העיר איתן סולמי ויו"ר וועד שכונת התקווה שלמה מסלאווי. הם השמיצו, רדפו, הסיתו את האוכלוסייה נגד בית הספר ופגעו בתהליכי ההרשמה ובתמיכת העירייה בו, לחצו על ראש העיר רוני מילוא - שהקים את בית הספר – לסגור את בית הספר והוא דחה אותם שוב ושוב.

יחד עם אלי חמו שטרית יצר ב-2003 את הסרט התעודי "הפנתרים השחורים מדברים".

בשנת 2016 יזם יחד עם מוטי מלכא את פסטיבל "אשדודשירה", שהפך תוך שנים ספורות לפסטיבל השירה הגדול ביותר בישראל. שטרית מכהן בתפקיד המנהל האמנותי שלו.

דעותיו

מאמרים של שטרית התפרסמו בישראל ומחוצה לה. הוא עוסק בחברה הישראלית, יחסים אתניים-מעמדיים, תרבות, חינוך והסכסוך הישראלי-פלסטיני. שטרית מרבה לתקוף את האליטה האינטלקטואלית בישראל - כגון עיתון הארץ וכותבים כמו ביאליק וגרוסמן - אותה הוא מאשים בשנאת מזרחיים, בשכתוב ההיסטוריה ובאוריינטליזם. במקביל, הוא תוקף את הממסד הדתי והמסורתי, מביע חשש ממדינת הלכה ותומך בחילוניות. לדבריו, על המזרחיים ועל השמאל ליצור חזון חדש, יהודי-ערבי, אשר "לא יצריך לזרוק איש מביתו, לא יהודי ולא ערבי."