נעמי שמר

שמר נולדה, גדלה והתחנכה בקבוצת כנרת בשם נעמי ספיר, למאיר ספיר (ספירוב), ממייסדי הקבוצה, ולרבקה, בתם של חנה ויונה שפרירי. בעידודה של אמה החלה שמר לנגן בפסנתר כבר בגיל שש. בשנת 1935, בהיותה בת חמש, נסעו נעמי עם אמה לביקור משפחתי בווילנה, שם פגשה את דודתה ברטה, אחות אביה היחידה, ומשפחתה. דודתה ומשפחתה נספו כולם בשואה. לאחר שסיימה את לימודי התיכון דחתה את שירותה הצבאי ולמרות התנגדותם של חלק מחברי הקבוצה, יצאה ללימודי מוזיקה, תחילה בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב ובהמשך באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. בין מוריה היו פאול בן-חיים, פרנק פלג,אבל ארליך, אילונה וינצה-קראוס, ויוסף טל. כששבה לאחר לימודיה באקדמיה לקבוצה, לימדה את ילדי הקיבוץ ריתמיקה וכך נולדו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן" (יפה ירקוני הקליטה אותם לאחר מספר שנים באלבומה "שירים מכנרת" על אחיה יענקל'ה).

בשנת 1951, לאחר דחיה של כ-4 שנים, התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל כפסנתרנית. ב-1953 פגשה את השחקן גדעון שמר, בעת שעבדו במשותף על עצרת של חטיבת בני איחוד הקבוצות והקיבוצים בנצר סרני. ב-1954 הם נישאו, ולהם בת.

תחילת הקריירה כפזמונאית

לאחר שחרורה כתבה שירים לתיאטרון. היא שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "פשיטה בכפר" (מאוחר יותר נודע בשם "חמש-חמש"), שבו כתבה מילים, תחת שם העט ש. כרמל, ללחניו. עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת" ו"שיר הבר". לאחר מכן היא כתבה פזמונים ל"העיקר ובת האיכר" של תיאטרון האהל.

כשהזמין אותה חיים טופול לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", החלה להלחין את מילותיה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" (הידוע יותר כ"הדרך ארוכה היא ורבה") שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבה ונחשב ללהיטה הראשון. גם שירה "נועה", שהעידה כי כתבה אותו על עצמה, נכלל במופע זה. להצגה "דבר אל הקיר" שהועלתה בתיאטרון הסמבטיון ב-1958 כתבה והלחינה את השיר "הלילה הולך בשדרות", שאותו שר בהצגה שמעון ישראלי.

שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית: כמו "חמסינים במשלט", "הכול בגלל מסמר" (על פי שיר אנגלי נושן) ועוד רבים אחרים. באותה תקופה כתבה לצמד הדודאים את "כיבוי אורות" ו"שיירת הרוכבים", שאותו בחרה לפרסם תחת השם העט "אליפז". את השיר הלחין שמעון ישראלי. כמו כן כתבה את "עיר לבנה" ששר הזמר לוליק בסרט קצר על תל אביב.

בשנת 1958 כתבה את "הופה היי" עבור תוכנית צבאית בקול ישראל. שנתיים לאחר מכן זכה הפזמון בפרס ראשון בתחרות באיטליה. בשנת 1960 כתבה את "בשדה תלתן" ללהקת פיקוד הצפון. באותה שנה כתבה גם את השירים "ליל אמש", שהתפרסם בביצועו של שייקה לוי, ו"שיר השוק", עבור ההצגה "עשרת הצדיקים". שיר זה התפרסם כעבור שנה בביצוע להקת התרנגולים. בסוף שנת 1960 יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית שנמשך תשעה חודשים. ב-1962 כתבה את השיר "אחרי השקיעה בשדה" למקהלת גברי השריון. אחר כך חיברה ללהקת הנח"ל את "מחר", "מטריה בשניים", "מחבואים" ("חפש אותי") ועוד. באותה שנה נפרדה מבעלה (השניים התגרשו רשמית ב-1968).

בשנת 1963 כתבה את "חורשת האקליפטוס" למחזמר "כיצד שוברים חמסין", שהועלה לציון סיום המחזור הראשון של בית הספר היסודי בקבוצת כנרת. באותה שנה הלחינה את שירה של רחל המשוררת "כנרת" ("שם הרי גולן"), עבור להקת פיקוד המרכז.

בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון, "אהבה ראשונה", את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" שבו השתתפה השלישייה. באותה שנה יצאה לפריז עם בתה. שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שאנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור" (שנכתב עבור שלישיית גשר הירקון), וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" (של ז'אן פייר קאלבה וז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) ו"אין אהבות שמחות" (ז'ורז' ברסנס), שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי.

לאחר שובה של שמר לישראל פנה אליה ב-1966 המפיק אשר חבקין והציע לה להקים רביעיית בנות. שמר הקימה את "האחיות שמר" שכללה את דינה גולן, דליה אורן, אמנה גולדשטיין ורותי ביקל. בתיה שטראוס שימשה כמנהלת מוזיקלית. התוכנית שהעלתה הרביעייה כללה את "בגני" ("בגני נטעתיך") ו"זמר" ("לך ועליך") ו"שירו של אבא", אולם נכשלה כלכלית והרביעייה התפרקה.

אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר היה בשנת 1967, כאשר כתבה את השיר "ירושלים של זהב". השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה, שלא במסגרת תחרות השירים עצמה. השיר זכה להצלחה רבה בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה ואלמונית בשם שולי נתן, ששמר בחרה בה, בעצת בתה הללי, משום שקול הסופרן הצלול שלה מצא חן בעיניה.

שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוחדה ירושלים בשלטון ישראל, שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש.

מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.

במאי 2005 פרסם העיתון "הארץ" כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, כי שמעה שיר עם בסקי ישן (השיר "Pello Joxepe", ששמעה בביצועו של פאקו איבנז), והושפעה ממנו באופן לא מודע בכתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על פלגיאט. שמר עצמה תיארה את חדירת הלחן הבסקי לשיר כ"תאונה מצערת", ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה. חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, אינו רואה כל בעיה של פלגיאט בלחן של "ירושלים של זהב", אלא רק השפעה המקובלת בשירה, ועל תגובתה של שמר אמר: ”לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: 'אדברה וירווח לי'.“ כלומר שההתבטאות במכתב הייתה לדעתו בעיקר מתוך מצוקה רגשית.

נעמי שמר ביצעה אף היא את השיר, ומאוחר יותר הקליטו אותו זמרים רבים אחרים, בהם עפרה חזה, יפה ירקוני, רן אלירן ועוד. על פי נתוני אקו"ם, לשיר מעל ל-300 גרסאות שונות. הוא תורגם לשפות רבות, בהן אספרנטו. הביצועים הידועים של השיר בשפות זרות: יפה ירקוני (ספרדית), דוד עשת (יידיש) ועוד. השיר גם נהיה לשיר ילדים בביצועה של אסנת פז בתקליט "ארץ ישראל שלי". הסרט "רשימת שינדלר" הסתיים בגרסתו המקורית עם ביצוע מקהלה לשיר.

בראשית שנת 1968 פרסמה את ספרה הראשון "כל השירים", שכלל 42 משיריה. רק שמונה מהם התפרסמו קודם במסגרות אחרות. באותה עת הוזמנה לארצות הברית לקבל תואר כבוד על "ירושלים של זהב" מטעם ארגון הנשים של ישיבה יוניברסיטי. הטקס נערך בתחילת מרץ 1968 במסגרת ארוחת ערב חגיגית במלון "וולדורף-אסטוריה" במנהטן, ובעקבותיו יצאה לסיור הופעות בן מספר שבועות בערים החשובות של ארצות הברית וקנדה. בכל קהילה יהודית שבה ביקרה ערכה הופעה בת שעה משיריה וליוותה את עצמה בפסנתר.

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב שירים ובהם "אנחנו שנינו מאותו הכפר", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".

בתוכניתה של להקת הנח"ל "הנחלאים באים" שעלתה ב-1967 נכלל השיר "ואלס להגנת הצומח". שמר כתבה את השיר במקור לרביעיית "האחיות שמר", אך להקת הנח"ל הייתה הראשונה להקליט אותו.

בעקבות ביקור בהיאחזות נח"ל בסיני ב-1968 כתבה שמר את השיר "בהיאחזות הנח"ל בסיני" ללהקת הנח"ל. השיר בוצע על ידי מירי אלוני בתוכניתה של הלהקה "בהיאחזות הנח"ל בסיני" שעלתה באותה שנה. ב-1969 הקליטה להקת פיקוד המרכז את שירה של שמר "שנינו מאותו הכפר", שאותו כתבה שלוש שנים קודם לכן. באותה שנה הלחינה שמר ללהקת השלושרים את שירו של נתן אלתרמן "פגישה לאין קץ". בשנת 1969 נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1970 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.

לתוכניתה של להקת חיל הים "שירת הים" שעלתה ב-1971 הלחינה את שירו של אלתרמן "על אם הדרך". סולנית השיר הייתה חיה ארד. לתוכנית היחיד של חוה אלברשטיין שעלתה באותה שנה כתבה שמר את השיר "שיר סיום", על פי לחן של מאנוס חג'ידאקיס. בחנוכה של אותה שנה ביקרה שמר במוצב בסיני, ובעקבות ביקור זה כתבה ללהקת פיקוד הדרום את השיר "שבחי מעוז", שתחילתו מבוססת על הפיוט "מעוז צור".

בשנת 1972 יצאה "חבורת בימות" בערב משירי שמר, שכלל את המיטב שבשיריה בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים. נוסף לשירים המוכרים כלל המופע גם שירים שחשפו פן מוכר פחות של שמר, עם שירים כמו "מר נרקיס" העוסק ברווק כרוני, "שיר ערש למקרים מיוחדים" שהוא שיר ערש לבתם של הורים גרושים, "אנשים יפים" העוסק במיופייפי החברה הגבוהה, ו"המכשפות" על עיתונות רכילאית. בערב נכללו גם השירים "ארבעים" ("יצאתי תמיד עם יותר צעירים... ולבשתי ביקיני אחרי גיל עשרים") ו"אני מגדלת בעל" ("וכשאומר שאני גידלתי בעל, הם ישלחו אותי ישר לגן עדן"). שמר נמנעה מלכלול את שני האחרונים בלקטי הפזמונים הרבים שהוציאה במהלך השנים. בין הלהיטים הגדולים ממופע זה היו "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"בארץ להד"ם", שניהם בביצועה של מירי אלוני.

בחלק האמנותי של פסטיבל הזמר והפזמון באותה שנה הופיעה שלישיית הגשש החיוור עם שירה של שמר "יש לי חג". שיר נוסף של שמר שהתפרסם באותה שנה הוא תרגומה לשירו של ז'אק ברל "אהבה בת עשרים", בביצועו של יוסי בנאי.

זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי". במקור נכתב השיר כנוסח עברי לשירם של הביטלס "Let it be" (ניתן לראות זאת בשיר "לו יהי לו יהי / אנא לו יהי / כל שנבקש לו יהי"), אך כשהציגה את השיר לזמרת חוה אלברשטיין, אמר לה בעלה, מרדכי הורביץ, שחזר אז משירות מילואים, "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים, זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". נעמי שמר הצמידה לחן חדש למלים והשיר הפך לאחד מסמלי המלחמה, במיוחד בביצועה של שלישיית הגשש החיוור וכן בביצועה של חוה אלברשטיין, אשר הוציאה אלבום בו היה השיר שיר הנושא. השיר זכה לעוד ביצועים רבים.

מאמצע שנות ה-70 עד שנות ה-80

בשנות ה-70 שמר הלחינה שירים של משוררים רבים כמו נתן אלתרמן ("פגישה לאין קץ", "ספני שלמה המלך", "על אם הדרך", "האם השלישית"), שאול טשרניחובסקי ("הוי ארצי מולדתי", "בעלייתי שם יפתי", "אומרים ישנה ארץ"), חיים נחמן ביאליק ("קומי צאי"), אברהם שלונסקי ("בתכול השמיים") ועוד. היא תרגמה משיריו של איציק מאנגר ("על הדרך עץ עומד"), וביססה שירים הנשענים על כתבים מהמקורות ("שירת העשבים" על פי רבי נחמן מברסלב, "עקדת יצחק" מתוך ספר בראשית).

לאלבומו של יהורם גאון "אהבה ים תיכונית" מ-1973 הלחינה את שירו של חיים נחמן ביאליק "קומי צאי".

בשנת 1974 הוציאה שמר אלבום מיוחד של שירי ילדים, שגם הוא הניב מספר להיטים גדולים כמו "אלף בית" ו"שלומית בונה סוכה". רוב שירי התקליט בוצעו לראשונה במופע לילדים שהעלתה שמר יחד עם עודד תאומי. את השיר "שלומית בונה סוכה" ביצעו במקור אילנה רובינא וצמד הדודאים שלוש שנים קודם לכן. באותה שנה הקליט יוסי בנאי את לחנה לשיר "ספירת מלאי", עבור תוכנית היחיד שלו "פרצוף של צועני".

בשנת 1976 כתבה שמר את השירים למחזה מסעות בנימין השלישי. כמה מהשירים זכו לפופולריות רבה, בהם "פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי"), "סימן שעוד לא הגענו" ו"שירת העשבים". ל"חגיגת הזמר העברי" שנערכה אותה שנה כתבה את השיר "החגיגה נגמרת", שאותו ביצעה להקת הכל עובר חביבי. כמו כן התפרסם באותה שנה שירה "בכל שנה בסתיו גיורא", בביצועה של רוחמה רז. שמר כתבה את השיר לזכרו של גיורא שוהם, שנהרג במלחמת יום הכיפורים.

בשנת 1976 הקליט יהורם גאון את שירה "עוד לא אהבתי די", שהפך ללהיט גדול באותה שנה. השיר נכתב עבור תוכנית טלוויזיה משיריה של שמר, ומאוחר יותר נכלל באלבומו של גאון "עוד לא אהבתי די" שיצא באותה שנה. נעמי שמר סיפרה בריאיון עיתונאי שאת השיר כתבה כשחלתה וחשבה שכבר לא תקום ממיטתה, וכתגובה מתמרדת חרזה: "עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות...". לתוכנית רדיו משיריו של המשורר שאול טשרניחובסקי ששודרה באותה שנה הלחינה שמר את שירו של טשרניחובסקי "הוי ארצי מולדתי". את השיר ביצעה בתוכנית להקת שוקולד מנטה מסטיק, ומאוחר יותר הקליטו אותו אמנים רבים נוספים.

בשנים 1977–1979 פרסמה שמר טור אישי בדבר בשם "שבשבת".

ב-1978. כתבה את השיר "חבלי משיח", שאותו ביצעה בעצמה בתוכנית טלוויזיה שהנחתה ביום העצמאות תשל"ח. ב-1979 הקליטה נורית גלרון את שירה של שמר "עצוב למות באמצע התמוז". השיר נכלל מאוחר יותר באלבומה "סימפתיה", שיצא כעבור שלוש שנים. לתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לרבקה מיכאלי ב-1980 כתבה את השיר "אין לי רגע דל", שהפך לאחד משיריה המוכרים ביותר של מיכאלי. לתוכנית הטלוויזיה "ימי תשרי" מאותה שנה כתבה את השיר "על כל אלה", שאותו שר יוסי בנאי. בנאי ביצע את השיר גם בתוכנית היחיד שלו "אני וסימון ומואיז הקטן". עוד באותה שנה הלחינה את השיר "אסיף" למילים של איתמר פרת, עבור להקת "בצל ירוק 80".

ב-1979 כתבה את המוזיקה לסרט "פרשת וינשל" של אברהם הפנר.

בשנת 1981 הוציאה את אלבומה "על הדבש ועל העוקץ" שהיה לרב מכר וכלל את השירים "אנשים טובים", "על כל אלה" ששם האלבום הוא מילותיו הראשונות, ושירו של שאול טשרניחובסקי "אומרים ישנה ארץ", שהלחינה שמר לתוכנית הטלוויזיה "ימי כסלו" מאותה שנה. עבור סרט הטלוויזיה "בורות המים" מאותה שנה כתבה והקליטה שמר את השיר "אל בורות המים".

בינואר 1983 זכתה ב"פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר", בטקס שנערך במוזיאון תל אביב.

באותה שנה קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי. ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". בנוסף הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב.

בשיריה מסוף שנות ה-70 ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים. אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש") ו"לא אמות כי אחיה", אך הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים". לצדם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די".

בין אמצע שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80 הלך וגבר הניכור בין הימין הישראלי והשמאל הישראלי, על רקע מלחמת יום הכיפורים, המהפך של 1977, הסכם השלום בין ישראל למצרים שכלל את פינוי סיני, מלחמת לבנון הראשונה ופרוץ האינתיפאדה. שיריה של שמר נותרו פופולריים במשך רוב התקופה הזו. באמצע שנות ה-80 הציבור החל לזהות אותה עם הימין (ראו סעיף זיהויה הפוליטי), "הילת הממלכתיות" הוסרה ממנה ואישי ציבור ואמנים שונים הדירו אותה וביקרו אותה בחריפות.

מאמצע שנות השמונים, הצלחותיה המסחריות של שמר פחתו. לאלבומו של יהורם גאון "סימני דרך" מ-1982 כתבה שמר את שיר הנושא. לאלבומו "אמצע הדרך" מ-1984 כתבה את השיר "לא תנצחו אותי". למופע "הכל לא עובר חביבי" של להקת הכל עובר חביבי מאותה שנה כתבה את השיר "האורח".

בשנת 1985 יצא האלבום "אדמה" של עופרה חזה. האלבום, שבמקור תוכנן לכלול שירים שכולם פרי שיתוף פעולה בין חזה ושמר, כלל לבסוף רק שיר אחד של שמר - "התחדשות". שאר השירים היו של יוצרים ותיקים אחרים. עוד באותה שנה כתבה את השיר "תלבשי לבן" עבור אלבומם המשותף של הדודאים והפרברים.

לאלבומו של יהורם גאון "אלף נשיקות" שיצא ב-1986 כתבה והלחינה את השירים "דיוקן אמי" ו"כמו חצב". באותה שנה התפרסם שירה "כד הקמח" בביצוע להקת פיקוד הצפון.

בשנת 1987 הקליט משה בקר את האלבום "חפצים אישיים", שהורכב כולו משיריה. כמה משירי האלבום, כמו "גג" ו"תות" זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו השונות, אך מכירת האלבום נכשלה באופן יחסי. שמר נטתה לייחס את כישלונו לזיהויה עם הימין הפוליטי בישראל, אך ייתכן שלכישלון תרמה גם מידה של מאומצות בלחנים וביצועיו התיאטרליים יתר על המידה של בקר[דרוש מקור]. בשנת 1988 כתבה את השיר "אור" לשושנה דמארי. השיר, שנכלל באלבומה של דמארי בשם זה, זכה להצלחה עצומה, תרם להחזרת דמארי לאור הזרקורים והפך לריקוד עם פופולרי.

מאמצע שנות ה-90 ואילך

בשנת 1991, עקב שמועה לפיה שמר חולה במחלה קשה, נערך לכבודה ערב מחווה בערוץ הראשון בהפקת דליה גוטמן בשם "הדרן לנעמי שמר". בערב השתתפו אמנים רבים, ביניהם חוה אלברשטיין, נורית גלרון, יהודית רביץ ומוטי קירשנבאום, וזכור ממנו במיוחד ביצועם של גידי גוב, מוני מושונוב ושלמה בראבא לשיר "סרנדה לך", בעיבודו של יוני רכטר. מאוחר יותר הסתבר שמחלתה של שמר לא הייתה חמורה כפי שנחשב והחשש ממותה היה מוקדם מדי. ערב מחווה נוסף לכבודה נערך בפסטיבל ישראל של שנת 1998, בניהולו האמנותי של עדי רנרט ובהשתתפותם של אמנים רבים נוספים.

בתקופה זו, הצלחותיה המסחריות של שמר היו נדירות ונקודתיות. אחת הבולטות בהן הייתה השיר "הכל פתוח" ("ראיתי ת'כנרת סוערת בטורקיז...") שנכתב לכבודה של הכנרת, בעונת 1992/3, כאשר סכר דגניה נפתח לרווחה. ב-1993 השתתפה שמר לצד מיקי קם, משה בקר, חיים צינוביץ ורינת גבאי בקלטת הווידאו לילדים "אצלנו בפסנתר", שהתבססה על שיריה. שמר ביצעה גם בקלטת זו את "הכל פתוח" יחד עם שאר המשתתפים. שנה לאחר מכן הוקלט השיר בגרסה ים-תיכונית בפיהם של לאה לופטין ועופר לוי והפך ללהיט. שמר הצטערה שההקלטה נעשתה בלא ידיעתה, מאחר שעופר לוי טעה מעט בתווים ובמילים (שר "זוהרת" במקום "סוערת").

לכבוד תוכנית של ערוץ 1 ששודרה באוקטובר 1993 כמחווה לזמר בני אמדורסקי, כתבה את השיר "אני גיטרה". תוכנית זו צולמה כשהזמר התמודד עם מחלת הסרטן, ממנה לא החלים ואותותיה ניכרו בו, אף כי השתדל להפגין הופעה מאוששת. זכור במיוחד הביצוע המרגש של השיר, המסתיים במילים: "אני אומר תודה". בסיום הודה לה אמדורסקי על השיר, והיא ניסתה בלא הצלחה להסתיר את סערת רגשותיה.

ב-1995, בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל" - שירו של המשורר האמריקאי וולט ויטמן "Oh Captain, My Captain" שנכתב לאחר הירצחו של אברהם לינקולן, ולזכרו, מאה ושלושים שנה לפני כן. נעמי שמר חשה שהמילים מתאימות לבטא את כאבה וכאב העם בתקופה שלאחר הרצח. היא תרגמה את השיר לעברית, הלחינה אותו, והוא בוצע לראשונה בפי הזמרת מיטל טרבלסי ביום השנה לרצח רבין.

שמר לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שלא התבלטה בקולה וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל מבצעיה, היה חשוב לשמר להימצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו. משנת 2000 ועד פטירתה, הופיעה במופע משיריה בשם "אלף שירים ושיר", בעיבודיו, נגינתו וניהולו המוזיקלי של רמי הראל. את המופע הנחה יחד איתה היוזם-עורך ומלווה דודו אלהרר, ובו גם שרה וניגנה רונית רולנד. למופע זה כתבה את השירים "המעיל", "פלוגת יסמין", "המנגן" ו"אקטואליה".

זמן קצר לפני פטירתה, פנתה שמר אל המבצעת דורית ראובני ובישרה לה כי בידה שיר חדש שנקרא "אילן", לזכרו של אילן רמון. דורית ראובני הספיקה להיפגש עימה ואף שכנעה את שמר לנסות ולנגן את השיר למרות היותה חולה מאוד. שמר נענתה וראובני הקליטה את הביצוע לשירה האחרון של שמר, ובוצע בביצוע בכורה במופע המחווה לשמר בשלושים לפטירתה בפארק הירקון.

לאחר פטירתה, פורסמו מספר שירים "חדשים" של שמר. אריאל זילבר הקליט את "הכריש" לאלבומו "אנבל" ורוחמה רז הקליטה את השיר "ערבי נחל" שיר עממי אנגלי ששמר תרגמה את מילותיו כשש שנים לפני כן (הפרברים הקליטו אותו לראשונה לאלבומם 'מוזיקה') ורז הקליטה אותו לאלבומה 'פיסת שמיים'.

בשנת 2020 שירה של שמר "פרידה" הולחן לראשונה על ידי רמי קלינשטיין ויצא לאור בדואט בביצוע רמי קלינשטיין וטל סונדק במסגרת אלבומו של סונדק "שירתם".

לקראת סוף שנות ה-70 סבלה שמר ממחלת הסוכרת וסיבוכיה ואיבדה הרבה ממשקלה, מה שעורר אצל רבים חשש לחייה. לאחר עשרים שנה התגלתה בגופה מחלת הסרטן שהביאה למותה בליל 26 ביוני 2004, ז' בתמוז ה'תשס"ד. שנים לפני מותה כתבה שמר את השיר "עצוב למות באמצע התמוז", לפני ניתוח שהייתה צריכה לעבור:

עצוב למות באמצע התמוז אבל באמצע התמוז אמות אל בוסתני הפרי שנתייתמו הידד אחר הידד נפול ייפול ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל

נעמי שמר נטמנה בבית הקברות כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת שבה נולדה, לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר. על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים פרי עטה: "כנרת" ("שם הרי גולן" למילות רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".

אחרי מותה הפכו קברה של נעמי שמר והבית שבו גרה לאתר עלייה לרגל לישראלים שרצו לחלוק כבוד לאשה שגילמה בשיריה ופזמוניה את "ארץ ישראל היפה".

לאחר מותה נקראו על שמה רחובות במספר ערים, ובהן קריית מוצקין, הרצליה, חולון, גבעת שמואל באר יעקב וקריית ביאליק, וכן בתי ספר יסודיים. כמו כן נקראת על שמה מנהרת הר הצופים בירושלים. בשנת 2005 הנפיקה החברה הממשלתית למטבעות ומדליות מטבעות בכסף וזהב עם דיוקנה.

בשנת 2010 מסרה משפחתה של שמר את ארכיונה ועזבונה האמנותי לספרייה הלאומית, אשר התחייבה להנגיש אותו לחוקרים ולאלו שיגלו בו עניין.

בשנת 2012 שודר בערוץ הראשון הסרט "הרוח, החושך, המים" של הבמאי יהלי גת שעקב אחרי יצירתה של שמר לאורך השנים ועל השפעתה על החברה והתרבות בישראל.

בשנת 2017 עלה בתיאטרון הבימה המחזמר "סימני דרך", אותו כתבו אורן יעקובי וגיורא יהלום, ובביומו של משה קפטן, המספר את סיפורה של שמר מאז שהייתה נערה ועד שנותיה האחרונות.

בשנת 2021 נחנך בפארק הלאומי ברמת-גן "שביל נעמי שמר", ובו תחנות מוזיקליות והסברים על השירים.

ביוני 2021 הושלם עיבוד והפקת השיר החדש שכתב יאיר לפיד בשם "הגבירה מול האגם" שנכתב על סיפור חייה של נעמי שמר לרגל יום הולדתה ה-90. השיר הולחן על ידי קובי אשרת ובוצע בידי מיקי גבריאלוב ויגאל בשן.

משפחתה

בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, וב-1956 נולדה בתם הללי (ללי) שמר. ב-1962 השניים נפרדו וב-1968 התגרשו.

בפברואר 1969 נישאה בשנית, לעורך הדין מרדכי הורוביץ, וב-1970 נולד בנם, הזמר והמלחין אריאל הורוביץ.

שמר זוהתה במהלך השנים עם עמדות המקורבות לימין הפוליטי ול"גוש אמונים", במיוחד אחרי נישואיה למרדכי הורוביץ, שעמדותיו היו דומות.

היו שמתחו ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם' של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר ("כיכר השוק ריקה", "אין יורד אל ים המלח"). שמר הגיבה על כך לימים: ”זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו [...] ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה“.

באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 הביעה הזדהות עם אנשי "גוש אמונים". באותן שנים חיברה את "איש מוזר", ו"פרנואיד" שהביעו תמיכה באנשי גוש אמונים. בשיר "הכריש", שנכתב ב-1975 על רקע חתימת הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975, מתארת שמר מפגש בין כריש לבין סרדין. הסרדין רוצה לכרות שלום בכל מחיר, אולם הכריש מתעלם. בסופו של דבר, מכריז הסרדין ("דיפלומט מזהיר") כי "תמורת שלום גדול-גדול, אני מוכן לתת הכול." והכריש מחסל אותו: "אמר שלום - חשף שיניו - והסרדין טָרוֹף טורַף". שירים אלו עוררו דיון ציבורי ומופיעים בספר שירים של שמר, אולם לא זכו להשמעות רבות ברשתות הרדיו וביקורת משמאל, שגם טענה כנגד הרמה המוזיקלית של השירים. ביולי 1976 פרסמה בדבר תגובה למבקריה ובה כתבה: ”שטף עז של אלות, חרמות ונידויים שניתכו על ראשי מאז השמעתי את דעתי בקול רם, לפני פחות משנה... אינני חברה בשום מפלגה שהיא, וגם לא בתנועה למען א"י השלמה... אני מאמינה בצדקתה של הציונות. זה הכל“.

בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני הביעה שמר תמיכה במתיישבי חבל ימית ושירה "על כל אלה", הכולל את השורה "אל נא תעקור נטוע" הפך לסמל המאבק, אף על פי שנכתב במקור כשיר עידוד פרטי לאחותה רות נוסבאום לאחר שהתאלמנה. ישנה טענה האומרת, כי בשורות לא מוכרות של שיר זה שצונזרו מאוחר יותר ניכר שמראשיתו היה מכוון להיות כנגד הנסיגה מסיני. לאחר פינוי ימית, משנוכחה לדעת שלא היה בידה להשפיע, החליטה שלא להתערב עוד בסוגיות ציבוריות.

אלבומים

אמנים שהוציאו אלבום שלם משירי נעמי שמר

תרגומי שירים

נעמי שמר תרגמה 56 שירים לעברית, להלן הפרטים:

מבחר מאמרים על יצירתה:

מידע ביוגרפי:

כתבות: