יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')

ביוגרפיה

נולד בשרשוב שבפלך גרודנא לשמואל לייב רבינוביץ'. תחילה למד אצל הרב בן ציון שטרנפלד אב"ד בילסק (מחבר שו"ת "שערי ציון"), וכן אצל הגדול ממינסק בסלץ. בגיל 17 נשא את ביתו של הנגיד רבי יעקב דב אייזנשטאט, חוכר אחוזות סביבות העיר בריסק. ואחר כך, בשנת תרל"ט, למד אצל רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מחבר הספר "בית הלוי") בעיר בריסק. כששהה בבריסק למד כשנתיים בחברותא עם רבי חיים, בנו של רבי יוסף דב, עד להתמנותו של רבי חיים - בשנת תרמ"א - לר"מ בישיבת וולוז'ין.

בשנת ה'תרמ"ט, לאחר שלימד בישיבת ביאליסטוק, נקרא על ידי הסבא מסלובודקה - רבי נתן צבי פינקל - לכהן בראשות ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. בתפקיד זה שימש במשך חמש שנים, עד לשנת תרנ"ד. בשנה זו התגברו חילוקי הדעות בהנהלת הישיבה אודות שיטת המוסר, ולאור דעתו הנחרצת נגד תנועת המוסר הוא עבר לכהן ברבנות גורז'ד. הוא לקח איתו חלק מן הבחורים וייסד שם ישיבה, ואחר כך עבר לאלקסוט.

בתרנ"ה (1895) התמנה לרבה של פוניבז'. בתקופה זו הוא חתם יחד עם רבנים ליטאים נוספים על קול קורא שבו הביעו את התנגדותם לתנועת המוסר ולשיטתה.

בשנת תרס"ג, פנה אליו רבי אליעזר גורדון, ראש ישיבת טלז לבא ולכהן כראש ישיבה שם. רבי איצל'ה נעתר, אך בני העיר פוניבז' הפעילו עליו לחץ והוא חזר בו. הוא הועמד בראש "קיבוץ" של בחורים מוכשרים שהוקם בשנת תרס"ט בפוניבז' על ידי קרן שהוקדשה למטרה זו על ידי חתניו של קלונימוס זאב ויסוצקי ממוסקבה, בנדיט גברונסקי ורפאל שלמה גוץ. גם בהמשך קיומה של הישיבה נתרמו כל הוצאותיה בידי האלמנה ליבא גברונסקי, בתו של ויסוצקי. הרב רבינוביץ' פנה לרב נתן צבי פינקל בבקשה לשלוח אליו תלמידים מובחרים. בעת מלחמת העולם הראשונה עבר ללוצין ומשם למריופול ואחר כך להומל. עם תום המלחמה, שב לפוניבז'. זמן קצר לאחר מכן פרצה שם מגפת טיפוס, ורבי איצל'ה, שעסק במסירות נפש בטיפול בחולים, נדבק ונפטר ביום כ' אדר תרע"ט. הוא נקבר בפוניבז'. כעבור שנים, כאשר עיריית פוניבז' החליטה להשתמש בשטח בית הקברות לצרכים אחרים, הועבר על ידי יהודים יוצאי קהילת פוניבז' לבית הקברות בוילנא, שם נקבר בסמוך לקברו של רבי חיים עוזר גרודזינסקי.

בין תלמידיו היו רבי נפתלי טרופ שהיה ראש ישיבה בראדין, וראה בו את רבו המובהק, ורבי ברוך הלוי הורביץ, רב באלקסוט וראש ישיבה בסלובודקה.

נודע כלמדן ועמקן, וסברותיו ו"חילוקיו" נפוצו בעולם הישיבות, בעיקר בזמנו. הוא חינך לחשיבה הגיונית ולהתרחקות מפלפול, בדומה לרבי חיים סולובייצ'יק מבריסק.

נהג לקשור בציציותיו את פתיל התכלת, שהוצע בזמנו על ידי האדמו"ר מרדזין.

שרידי חידושי תורתו יצאו לאור בירושלים בשנת ה'תש"ט על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא תחת השם זכר יצחק, ובמהדורה מורחבת בשנת ה'תש"ן על ידי מכון ירושלים, בעריכת הרב שלמה זלמן שפירא. שוב נדפס בשנת ה'תשפ"ב על ידי מכון הרצי"ה.

שיעוריו על המסכתות קידושין ובבא מציעא נרשמו על ידי תלמידו הרב דניאל זקש, ויצאו לאור בשנת ה'תשי"ב בירושלים תחת השם "חידושי הגריי"ר". כמו כן, יצאו לאור חידושיו על כמה מסכתות בשם חידושי הגרי"י מפוניבז'.

משפחתו

רוב בניו וצאצאיו נספו בשואה. בת אחת, לאה, עברה לפני מלחמת העולם השנייה להתגורר במוסקבה וכך שרדה. לאה נישאה לבן דודה יצחק אייזנשטט ונולדו להם שני בנים - יעקב (הקרוי על שם סבו) ולייב. יעקב היה עורך דין במוסקבה ובסוף ימיו עלה לארץ. בנו אלכסנדר למד בישיבת אור שמח והתקרב לרב משה סולובייצ'יק מציריך. אחרי התרופפות השלטון הקומוניסטי בברית המועצות ייסדו שניהם את ישיבת "תורת חיים" במוסקבה הפועלת שם עד היום.

בת נוספת, דובה, הייתה מורה לעברית בריגה. דובה התחתנה עם דב לוין ,רוקח במקצועו ופעיל ציוני ידוע בלטויה. נולדו להם שלשה ילדים: ישראל, בודיה ושמואל (מולקה). הילדים התחנכו בבית הספר העברי "מפיצי השכלה" בריגה ובתנועת "החלוץ" .כל המשפחה עלתה ארצה בשנים 1935-1938.

דב ודובה חיו בפתח תקווה ושלשת הילדים התיישבו בקיבוצים בגליל העליון. ישראל בכפר גלעדי. בודיה בכפר בלום ומולקה בחולתה.