יעקב לויצקי

קורות חיים

לויצקי נולד בחרסון שברוסיה (כיום באוקראינה) ב-1904 לאלכסנדר הלוי לויצקי ולאטיל בת עוזר חיים קוטלרוב, ועלה לארץ ישראל בשנת 1912. את לימודיו התיכוניים החל לויצקי בבית הספר של חברת "עזרה", ובעקבות מלחמת השפות עבר לגימנסיה הרצליה. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה הרצליה נסע לאוניברסיטת גטינגן שבגרמניה, שם סיים את עבודת הדוקטורט במתמטיקה בהנחייתה של אמי נתר. לאחר מכן הרצה ולימד מתמטיקה באוניברסיטת קיל ובירושלים. באוגוסט 1930 יצא ללימודים באוניברסיטת ייל, הודות למלגת הצטיינות שקיבל מקרן סטרלינג לאחר שנתיים חזר לארץ ישראל והצטרף לסגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1945 הוא הועלה לדרגת מרצה. במהלך השנים התקדם בדרגות במכון ואף שימש יושב הראש שלו למשך זמן מה.

לויצקי ידוע בתרומתו המשמעותית למחקר באלגברה מודרנית. יחד עם צ'ארלס הופקינס הוא הוכיח את משפט הופקינס-לויצקי, הקובע כי כל חוג ארטיני שמאלי הוא גם נתרי שמאלי. ב-1950 גילה עם תלמידו שמשון עמיצור את הזהויות הסטנדרטיות של אלגברות המטריצות. משפט עמיצור-לויצקי, שהוא אחת התוצאות הראשונות בתאוריה של חוגים עם זהויות, זכה מיד להערכה רבה, שבשלה קיבלו לויצקי ועמיצור את פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת 1953.

בנו, פרופ' אלכסנדר לויצקי, ייסד על שם הוריו יעקב ושרלוטה ("לוטה") את פרס לויצקי לחוקר ישראלי בתחום האלגברה.