יובל כספין

כספין סבו אבי אביו, יהושע כספין עלה לארץ ישראל בשנת 1913 לאחר ששירת בצבא הרוסי כחייט. במשפחה נהוג לספר שהסב תפר את החליפה שבה יוסף טרומפלדור מצולם, כאשר נפגשו בקהיר. הסבתא אם אביו של כספין, מרים כספין לבית רובינשטיין, נולדה בעזה להורים שהיו בתנועת ביל"ו. בערוב ימיה הייתה דתית מאוד. הסב יהושע ואחיו אשר כספין, פתחו מתפרה באזור כיכר פריז בחיפה והיו ראשוני המתגוררים בשכונת נווה שאנן בחיפה, שהוקמה ב-1922. אביו של כספין, אברהם היה הבן הבכור במשפחה. בתקופת המנדט הבריטי שירת אברהם כספין בצבא הבריטי, לאחר מכן היה נהג באגד.

ראשית דרכו

כספין נולד ב-1957. בנם הצעיר של אברהם כספין וטובה לבית גרשון. אמו נולדה בשנת 1931. הבכורה, להוריה סושה (נעמי), ושמעון גרשון. הוריה היו חקלאים, מראשוני רמתיים. הם היו קרובי משפחה וגרו בצעירותם בבניין משותף בעיר סאנוק בגליציה. אביו, עלה לארץ ב-1925 ושלח להביא את בת זוגו סושה גרשון, בשנת 1930. למשפחה היה שדה, סוסים, וחיות משק. אביה של טובה, שמעון גרשון אהב שירה והיה חזן בפולין.

בילדותו למד שירה. הוא שירת בלהקת פיקוד הדרום עד שפורקו הלהקות הצבאיות ב-1978 ואז היה למש"ק חינוך. הוא קיבל הרכב של ארבעה נגנים ואת רוני וייס שהיה מעבד ומנהל מוזיקלי בצבא, ועשה גרסאות כיסוי בפני חיילים. אחרי השחרור הרגיש שהוא לא כל כך מצליח בשירה ותיאטרון, ועבר לעצב בגדים לתיאטרון ולאחר מכן גם לתעשיית הסרטים.

כמעצב

בשנת 1975. כחייל, שמע על שבוע האופנה שנערך במלון הילטון תל אביב. שעשה עליו רושם מיוחד. לאחריו נוצר קשר מיוחד בינו ובין המעצבת רוז'י בן יוסף. לאחר מכן נעזר בה, כאשר קיבל עבודה כמעצב בתוכנית אמריקאית שצולמה בארץ. לדבריו המפגשים עם בן יוסף "היו חמים, ובעלי השפעה ענקית על חיי כמעצב".

לאחר מכן עבד חמש שנים בניו יורק וכשחזר בעצת חברו הבמאי צדי צרפתי, עבר לתיאטרון שם טיפל בהלבשת השחקנים, במחזות: "גריז", "אדיפוס", "יוסף וכותנת הפסים" ועוד. ב"יוסף וכתונת הפסים" חזר אל הבמה והשתתף כשחקן ב-188 הצגות.

במהלך השנים הקים סטודיו פרטי, על לקוחותיו נמנו בין היתר עפרה חזה, שרי צוריאל, חנה לסלאו, ריקי גל, יונה אליאן, דיאנה רוס מזה מספר שנים מעביר כספין מלמד עיצוב אופנה במכללת ויצו בחיפה.

עורך כותב ומגיש תוכנית רדיו וטלוויזיה, הגיש תוכנית סגנון חיים בשם "המסיבה" בערוץ 10, שהייתה מועמדת לפרס "מסך הזהב", ותוכנית בשם "בדרך לחופה".

כזמר

בשנת 2004 כספין פגש את מירה עווד כמעצב אופנה, לקראת צאתה להופעה באירוויזיון. מתוך הקשר ביניהם צמחה תוכנית משותפת בטלוויזיה החינוכית בשם "אחלה יום" המשודרת בעברית ובערבית.

בשנת 2008 לכבוד עשור לפסטיבל הפסנתר, התחיל כספין להופיע עם שירי משוררות, לדבריו: "מתוך אהבה גדולה למילה העברית הכתובה ומתוך התחברות ל"חרוז" הנשי בחרתי לשיר משוררות..." המופע, שלווה בארבעה מוזיקאים, הוא שירים שנכתבו על ידי משוררות עבריות, כתרצה אתר, רחל, לאה גולדברג, יונה וולך, נורית זרחי, נעמי שמר, רחל שפירא ועוד ללחנים של מלחינים כמתי כספי, שלמה גרוניך, שמואל וילנסקי, מיקי גבריאלוב, נורית הירש, יצחק קלפטר (צ'רציל), יהודה פוליקר ועוד.

חייו

כספין מעיד שחייו השתנו בגיל 17, כשהתחיל להבין את הזהות המינית שלו.

לדבריו המהפכה השנייה בחייו הייתה כשהחליט לעבור לחיות בניו יורק בגיל 26, את הצעד עשה כי חש חייב. "המהפכה השלישית הייתה בגיל 40" הוא מספר, "זה היה משמעותי - עברתי לביתי החדש, נפרדתי מאהבת חיי, היה לי בלגן גדול והשתמשתי בכל מיני חומרים כימיים שלא אחזור עליהם לעולם. גם יום הולדתי ה-50 היה משמעותי מאוד- ההפתעות והריגושים שגרמו לי חבריי ואוהביי היו כאלה, שחששתי שלא אעמוד בהם".

כאנשים שהשפיעו עליו במיוחד הוא מציין את אמו בילדותו ובבגרותו את סבתו מרים, שהייתה בשבילו מודל ליהודייה חדשה, ציונית ומאמינה. "היא לימדה אותי והבהירה לי שאפשר להאמין באלוהים בלי סממנים חיצוניים של כיפה או כובע או מלבושים כאלה ואחרים". גם צדי צרפתי, שבפסיעותיי הראשונות במקצוע היה האדם שסייע. "עוד אדם שהשפיע עלי רבות הוא הרב מרדכי גפני. המפגש שלי אתו היה מרתק ומקרב".

כספין מתגורר בבית שהוא לופט למגורים, מאז 1997, זהו בניין לשימור ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.