יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב... אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח כמו חפרפרת, כמו חריש.

יהודה עמיחי נולד בשם לודוויג פּפוֹיְפֶר (Ludwig Pfeuffer) בווירצבורג שבדרום גרמניה למשפחה יהודית אורתודוקסית. בילדותו למד בגן-ילדים ובבית-ספר יהודי בשפות עברית וגרמנית. המשפחה עלתה לארץ-ישראל כשהיה בגיל 11. תחילה התגוררו כשנה בפתח תקווה, ואחר כך עברו לירושלים. עמיחי סיים לימודיו בבית הספר התיכון הדתי מעלה בירושלים.

במלחמת העולם השנייה, עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי, ושירת במצרים. בין השאר עסק בהברחת נשק ובהעפלה. לאחר שחרורו למד הוראה בסמינר בית הכרם בירושלים בכיתה מיוחדת לחיילים יוצאי הצבא הבריטי. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 התגייס ושירת כלוחם ב"חטיבת הנגב" של הפלמ"ח עד תום המלחמה. בין השאר השתתף בקרב חוליקאת הקשה, בו נהרג חברו ומפקדו חיים (דיקי) לקסברגר – אירוע ששב והופיע בשירתו ובסיפוריו, בהם בשירו המפורסם "גשם בשדה קרב".

לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק בהוראה בגימנסיה העברית בירושלים, בסמינר למורי חו"ל ובבית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. כמו כן, היה משורר אורח והרצה על כתיבה יוצרת באוניברסיטאות שונות בעולם, בהן אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת ייל.

בשנת 1955 התפרסם ספרו הראשון "עכשיו ובימים האחרים", וחולל מהפכה בשירה העברית. בשנת 1957 זכה בפרס שלונסקי על ספר זה. הוא היה הראשון ממשוררי דור המדינה שזכה בפרס ישראל, שהוענק לו ב-1982. בנימוקים לפרס כתבו השופטים שעמיחי "בשירתו יצר מהלך חדש בשירה העברית" ו"הביא לשנוי מהפכני בלשון הפיוטית, צירוף בין חומרים פיוטיים לחומרים השאובים מן היום יום".[דרוש מקור] ספריו של עמיחי הופיעו ברשימות רבי-המכר שפורסמו בעיתונים "הארץ" וב"ידיעות אחרונות".

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם עמוס עוז, א. ב. יהושע ועמוס איילון, מכתב בניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים.

עמיחי הוא המשורר הישראלי המתורגם ביותר והידוע ביותר בעולם ונחשב לאחד המשוררים הבולטים והחשובים במחצית השנייה של המאה העשרים. הוא זכה להכרה בינלאומית רחבה וספריו תורגמו ל-40 שפות. כנסים בינלאומיים בעניין שירתו נערכו, בין השאר, באוניברסיטאות אוקספורד ב-1994 ובייל ב-2007. עמיחי היה מועמד מספר פעמים, ברשימה הסופית, לפרס נובל. שיריו של עמיחי נכללים בתוכניות הלימודים של בתי-הספר התיכוניים הכלליים בארצות הברית וביפן, וכמו כן נלמדים בקולג'ים ואוניברסיטאות ברחבי בעולם. יצחק רבין, ראש הממשלה שזכה בשנת 1994 בפרס נובל לשלום, הזמין את עמיחי לקרוא משיריו בטקס הענקת הפרס באוסלו. בין השאר קרא עמיחי את שירו "אלוהים מרחם על ילדי הגן". רבים משירתו המתורגמת הושמעו בתחנות רדיו שונות ברחבי תבל ושיריו פורסמו בשפות שונות במגזינים רבים בעולם, בהם: New Yorker,‏ New Republic, New York Times.

עמיחי נפטר ב-22 בספטמבר 2000 והובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בבית הקברות סנהדריה בירושלים. במלאת שנה למותו, בספטמבר 2001, הוציא דואר ישראל בול לזכרו. פרס יהודה עמיחי לשירה עברית, נוסד במשותף על ידי משרד החינוך ועל ידי עיריית ירושלים, ומוענק מדי שנה.

ארכיונו הספרותי של עמיחי נמכר לאוניברסיטת ייל והופקד בספרייה לספרים עתיקים וכתבי יד של המחלקה לשירה עולמית.

עמיחי הותיר אחריו שני ילדים מנישואיו השניים עם חנה סוקולוב ועוד בן מנישואיו הראשונים עם תמר. התגורר בשכונת ימין משה בירושלים.

יהודה עמיחי חולל תמורה מהפכנית בשירה העברית בשנות החמישים. הוא הדגיש את שירת "האני" בדור שהדגיש את שירת "האנחנו", את האידאולוגיה הקולקטיבית ואת המיתוס. הוא השתמש בדימויים מודרניים מקוריים לתיאור רגשות ומצבים של היחיד. שני קובצי שיריו הראשונים של עמיחי, 'עכשיו ובימים האחרים' (1955) ו"במרחק שתי תקוות" (1958) מסמלים שינוי זה.

עמיחי הפך במהרה למשורר פופולרי וידוע בציבור. שירתו שיקפה איפוא הלכי רוח של שינוי בקרב קוראי השירה שחיפשו ביטוי חדש למציאות עולמם. חוקר הספרות גרשון שקד אמר עליו "למדנו ממנו שאפשר להגיד דברים עמוקים ורגישים במילים פשוטות, וללא הגבהה פאתטית: שאין צורך להרעים בתותחים ומוטב לדבר בלשון בני-אדם." בנוסף לספרי שיריו, פרסם עמיחי גם כמה רומנים, מחזות וכמה תסכיתי רדיו.

יצירתו תורגמה לשפות רבות (כ-40 במספר), ובהן אנגלית, ספרדית, צרפתית וגרמנית.

התסכיתים: "פעמונים ורכבות", "היום בו נקבר מרטין בובר" ו"להרוג אותו" הוצגו בניו יורק ובטורונטו 2000–2001.

התסכית "פעמונים ורכבות" מועלה שוב בשנת 2020 במסגרת סדרת ערבי ספרות.

שיריו שזכו ללחן

עמיחי הוא מהמשוררים המולחנים ביותר בארץ, והמשורר הישראלי המולחן ביותר בעולם. יותר מ-160 משיריו הולחנו, ויצירות מוזיקליות נכתבו ובוצעו על-פי שיריו בארץ ובעולם. ביניהם:

,Performance Called Future ,Remembrance of Love: Vision ,Water Surface ,Rain on a Battle Field ,Accompany Me Jerusalem,

התיאטרון הקאמרי ערך, הפיק וביצע מחווה לעמיחי בשנת 2007.

ראיונות:

מכּתביו: