יהודה אטלס

יהודה אטלס (נולד ב-12 בפברואר 1937) הוא סופר, משורר, מתרגם ועיתונאי ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך.

ביוגרפיה

יהודה אטלס נולד במושב עין עירון, לאסתר ויצחק שעסקו בחקלאות. למד בבית ספר יסודי בכרכור ובית ספר תיכון בחדרה. שירת בצה"ל בחטיבת גולני. היה חבר קיבוץ מזרע ועבד כמדריך ילדים בבתי ספר חקלאיים.

למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. 

הוא ערך את כתב העת לנוער: ׳במחנה גדנ"ע׳ ושימש סגן-העורך של המוסף: "7 ימים" של העיתון: ידיעות אחרונות. במוסף זה פרסם במשך שמונה שנים מדור בשם: ׳ילד גדול׳ שעסק בספרי-ילדים ובסופרים שכתבו אותם.

הספר אשר הביא לפרסומו הוא והילד הזה הוא אני (1977), המכיל שירי ילדים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד. ספר זה זכה גם בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.

כשיצא 'והילד הזה הוא אני', הוא נכנס לנישה ריקה. לא היו שירים כאלה, וזה המזל שלי. לא היו אז ספרים מהסוג הזה. ברגע שהוא יצא, כולם החליטו שרק ככה כותבים לילדים, וכולם מיהרו להוצאות ספרים, שם אמרו להם 'מצטערים, זה דומה יותר מידי ליהודה אטלס'.

בשנת 2013 זכה אטלס בפרס סטימצקי על ספרו "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון".

בעקבות הצלחתו הרבה של ספר זה (שגם תורגם לאנגלית ונקרא בשם It's Me), באו בעקבותיו ספרים נוספים בסגנון דומה:

על הכתיבה לילדים כמבוגרים כתב:

כל אדם בתוך הראש שלו הוא ילד. כשנשכח הכול, את הילדות שלנו נזכור. כשאתה אומר "אני" אתה מתכוון ל"אני" הילד. כשאתה במצוקה אתה נזכר בכל מיני דברים שקרו לנו בילדות. אתה מנסה לרצות את ההורים או עדיין כועס עליהם. כל אדם נושא את ילדותו כל חייו (...) כל מה שאני כותב על ילדים נכון גם למבוגרים.

ב-1979 יצא אלבום תקליט מוזיקלי בשם "והילד הזה הוא אני", ובו מבוצעים שירים מן הספר שהולחנו בידי אבנר קנר. לצד קנר שרים באלבום דויד ברוזה, אפי בן ישראל, מזי כהן ויואל לרנר. אטלס עצמו מקריא באלבום מספר שירים.

שלושת ספרי ילדים גדולים, שיצאו בשנת 2003, הם פרויקט גדול שלו בתחום חקר ספרות הילדים. הכרך הראשון בספר זה מתרכז בשחר ספרות הילדים וביוצרים אנגלים, השני - באמריקאים, והשלישי - בעיקר באירופאים. אטלס מעביר סדנאות והרצאות על ספרות ילדים, לעיתים קרובות בהתנדבות.

ב-2011 זכה בפרס היצירה למתרגמים, נימוקי השופטים: ”יהודה אטלס העשיר את מדף ספרי הילדים בארץ לאורך שנים רבות, במיטב ספרי הילדים בעולם, בתרגומים רגישים, אוהבים ומלאי חיים. תרגומיו המשובחים מצטרפים ליצירתו המקורית החשובה בתחום ספרות הילדים“.

ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בפברואר 2020 פורסם כי אטלס יזכה בפרס מפעל חיים לספרות ילדים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך. הפרס בסך 7,500 שקלים, יוענק לאטלס באירוע הגמר של תחרות הכותבים הצעירים שמקיים המרכז מדי שנה, בתאריך ה - 18 בפברואר 2020 בבית דני בתל אביב. אטלס נבחר על ידי המרכז בראשות דן פוטרמן, מנכ"ל המרכז. בשנים הקודמות זכו בפרס לאה נאור, נורית זרחי, סמדר שיר, גלילה רון-פדר-עמית, אפרים סידון ועוד.

בשנת 2015 הוציא את הספר ה-33 במספר שלו: "אני רוצה לדבר איתך!". מדובר בספר מצויר, שאייר גיא מורד, העוסק בנושא האלימות בין ילדים (ילד המתמודד עם אלימות המופנית כלפיו מצד חברו לכיתה). גיבור הסיפור הצעיר מצליח לשים קץ לסיטואציות האלימות שהוא חווה בדרך מיוחדת אשר הופכת את הסיפור למעין משל על תקשורת בין בני אדם, ומעלה על הדעת גם נושאים אחרים הקשורים לתחומי חיים אחרים בישראל של סוף שנת 2015.

הספר הוא למעשה סיפור אוטוביוגרפי ומבוסס על חוויות שעברו על יובל, ילדו השלישי של אטלס, כשהיה בכיתה ג' או ד':

יובל חזר יום אחד הביתה ואמר שיש ילד בביה"ס שמציק לו (...) שאלתי את בני, ממש כמו בספר - ניסית לדבר עם הילד הזה שמציק לך? והוא ענה נחרצות: אי אפשר לדבר איתו. והוסיף שזה מעצבן כשהורים מנסים להיות חינוכיים ומדברים על ילד שהם בכלל לא מכירים. נדמה לנו ההורים שהילדים שלנו מפעילים עלינו מחיקון, מסננת. שהילדים אומרים 'ההורים לא מבינים כלום!' ושמים עלינו פס. זה לא נכון. הדברים של ההורים נכנסים לראש של הילדים, ואלה במוקדם או במאוחר מנסים את מה שהוריהם אמרו להם - או כדי לראות אם זה נכון, או כדי להוכיח להורים שהם טועים. למחרת השיחה שלנו יובל חזר עם עיניים כוכבים והסתבר שהוא בכל זאת ניסה לדבר עם הילד שהתעלל בו בכיתה. כצפוי אותו ילד השיב שהוא לא רוצה לדבר. יובל ניגש אליו בשנית ואמר: 'אני רוצה לדבר איתך!' והמרביצן שוב סירב והלך, וכך גם בפעם השלישית. ועם זאת, הילד הזה הפסיק להציק לו. זה היה בשביל יובל כמו איזה ברק שנפל מהשמיים. משהו בלתי נתפש.

אטלס נשוי בשנית. אב לשלושה וסב לארבעה. מתגורר בתל אביב. ארכיונו של אטלס הועבר לארכיון גנזים של אגודת הסופרים, בבית אריאלה, תל אביב.

חקר וכתיבה על הנושא: ילדים בסיכון

בשנת 2017 עסק יהודה אטלס בחיבור נוסף על נוער בסיכון.

אטלס מספר שהחל לכתוב על ילדים בסיכון אחרי הרצאה שנתן לעובדים סוציאליים במרכז הקהילתי בית דני בשכונת התקווה.

דיברתי על החצר האחורית של 'הילד הזה הוא אני', הרקע מאחורי הספר. בסוף שאלתי את הקהל אם יש שאלות. מתוך הקהל קמה אישה, שלימים הסתבר לי שהיא פסיכולוגית, ואמרה לי 'תשמע, כל האנשים שיושבים פה זה אנשים שעובדים עם ילדים בסיכון. חלק מהם עובדים עם ילדים בסיכון הכי גבוה שיש. אין לנו בדל של טקסט שבאמצעותו אנחנו יכולים לטפל בילדים האלה. אנחנו לא יכולים לקרוא יחד איתם שיר או סיפור שיגרום להם לשתף דרכו, מה ששיר יכול לעשות לילד. כל מה שאתם כותבים זה על משפחה עם אבא, אמא ושני ילדים בצפון תל־אביב. כל הבעיות שלהם הן בעיות 'מפונקות'. ואז היא שאלה 'אולי אתה מוכן לכתוב על זה?' ואני לתמהוני אמרתי 'אני מתחייב'. מאז שלוש שנים אני מתעסק בזה, בין השאר בעזרת אותה אישה ששמה שלומית, שלקחה אותי לבתים של הילדים האלה. אני לא בטוח שאני עושה את מה שהיא התכוונה. אולי היא התכוונה 'תכתוב שירים שמכילים אלמנטים מחיי הילדים האלה', שהרקע יהיה מוכר להם. אבל אני לקחתי את זה לקיצון.

אטלס מספר כי מטרת הפרויקט היא לעורר מודעות לתחום הילדים ונוער בסיכון. מטרתו היא בעזרת השירים שנכתבים לעורר פעולה בנושא.

לא כל דבר יש לו מטרה. אבל פה יש, המטרה פה היא לעורר מודעות. שכל מורה, כל חבר כנסת וכל אדם שעוסק בחינוך יקבל את הספר הזה כשיצא ואולי יבין ילדים מסוימים שהוא לא הבין לפני. הילדים האלה הולכים לבתי ספר רגילים ולפעמים לא באמת יודעים מה קורה להם בבית. אולי יפנו יותר תקציבים, אולי יותר תקנים לעובדים סוציאלים. יש מאות אלפי ילדים בסיכון, יחד עם ההורים והמשפחות מדובר על 20 אחוז מהאוכלוסיה (...). השירים האלה מזיזים דברים. איך אנחנו יכולים להתנהג כאילו כלום? צריך להתעורר, וזה חלקי הצנוע לעניין הזה".

בפברואר 2021 הוציא את ספרו "ילדים של אף אחד", שעוסק בילדים בסיכון. אחד משיריו רמז לטענותיה של גליה עוז על התנהגותו של אביה עמוס עוז כלפיה: "אבא שלי הוא איש מפורסם/ נערץ, מכובד, גם מעבר לים/... אבל הרחק מההמון, אצלנו בבית/ הוא בכלל לא יונה עם עלה של זית/ מעניין מה יקרה אם יידעו האנשים/ איך הוא מעליב ואיך הוא מאשים/... איך מכל האנשים בעולם ובעמו/ האיש מעריץ רק את עצמו/... איך האיש שמדבר בתבונה ובטעם/ רק את נפש ילדיו לא הבין אף פעם".

פניה עוז-זלצברגר, בתו האחרת של עוז, טענה כלפי אטלס, כי הוא "עשה כאן, בהינף עטו הקליל, מעשה נתעב".

מכּתביו: