ואלס עם באשיר

ואלס עם באשיר הוא סרט מונפש דוקו-דרמטי מלחמתי, בבימויו של ארי פולמן על מלחמת לבנון הראשונה. המאייר דוד פולונסקי ובמאי האנימציה יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה בסרט. הסרט הוגדר על ידי יוצריו כסרט תעודה מונפש אך יש גם הסבורים כי נכון יותר להגדירו כעלילתי, נוכח הסצינות הסוריאליסטיות שבו.

"Waltz with Bashir"

הסרט זכה בפרסים רבים ובהם "גלובוס הזהב", "פרס סזאר", "פרס אופיר" והיה מועמד ל"פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר". ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, של סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

שם הסרט

מקור השם בסצנה מתוך הסרט בה שמואל פרנקל, חייל צה"ל, חברו לפלוגה של פולמן, "רוקד" עם מאג בעת קרב בתוך העיר ביירות על רקע תמונת ענק של בשיר ג'ומאייל, המנהיג הנוצרי, שרציחתו הייתה בין הגורמים לטבח סברה ושתילה.

תקציר העלילה

ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 19. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים בשדרות רוטשילד בתל אביב, תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים למשרדו. הוא מסביר כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם, והכלבים בחלומות הם הנשמות של 26 הכלבים שהוא אישית הרג. לדבריו של החבר, תפקיד זה ניתן לו שכן מפקדיו זיהו קושי נפשי מיוחד להמית אנשים.

פולמן מופתע, שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חיזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה.

פולמן ממהר להפגש עם חבר אחר המוצג בסרט שעיסוקו מטפל, וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו איתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. חברו מסביר לו כי לאור טיבו של הזיכרון האנושי, ייתכן שחיזיון זה אינו מבוסס מציאות. בהמשך הסרט, מסביר המטפל כי אף אם מדובר בהזייה, יש בה כדי להעיד על עולמו הפנימי והדברים המעסיקים אותו.

הסרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בביירות באותה עת, כדי להזכר מחדש בחוויותיו במלחמה. חלק ניכר מהסרט עוסק למעשה בעדויות של חבריו, אשר מומחשות באמצעות אנימציה. בסופו של הסרט, פולמן נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שחזרו למחנה ממררים בבכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות נשים ממררות בבכי וגופות המוטלות במחנה.

הפקה

יצירת הסרט נמשכה ארבע שנים והופקה בשיתוף-פעולה ישראלי-גרמני-צרפתי.

הסרט יוצא דופן בהיותו סרט תיעודי בטכניקת ההנפשה. הסרט משלב מוזיקת רוק משנות ה-80, גרפיקה וסצינות סוריאליסטיות יחד עם איור הדומה לקומיקס. רובו של הסרט עשוי בטכניקת ההנפשה הנקראת Cutout (מגזרות נייר), בתוכנת פלאש.

בפברואר 2009 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, רומן גרפי המבוסס על הסרט.

"ואלס עם באשיר" ו-"9.99$", שיצא אף הוא ב-2008, הם הסרטים הישראליים המונפשים הראשונים באורך מלא שיצאו לאקרנים מאז "בעל החלומות" של אלינה ויורם גרוס מ-1962.

פרסים

ביולי 2008 הועמד הסרט לזכייה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר, תוך מחלוקת בתעשיית הקולנוע על הכללתו בקטגוריה. זאת על רקע הגדרתו המקובלת כסרט תיעודי מונפש. אחת הטענות שהועלתה אז הייתה הסברה שסרט תיעודי באנימציה אינו זכאי להתמודד בקטגוריית פרס אוסקר לסרט הזר (אף על פי שאין שום מניעה בתקנון האקדמיה האמריקאית לבחירת סרט כזה כמועמד). לבסוף, זכה הסרט בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר ובנוסף לקטגוריה זאת, זכה "ואלס עם באשיר" בפרסי אופיר לשנת 2008 גם בקטגוריות הבמאי, התסריט, העריכה, עיצוב הפסקול והעיצוב האומנותי.

ברובם המוחלט של הפרסים ברחבי העולם שהסרט זכה, מדובר היה בזכייה או במועמדות הראשונה בהיסטוריה של סרט ישראלי, של סרט מונפש ו/או סרט תיעודי.

ברחבי העולם, זכה הסרט בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בתחרות הסרטים העצמאיים הבריטית, בגרנד פרייז בפסטיבל הסרטים בטוקיו, בפרס "מגדל הזהב" בפסטיבל הסרטים בסרביה ובפרס הסרט התיעודי של השנה מטעם איגוד הקולנוע התיעודי הבינלאומי. הסרט נבחר לסרט הטוב ביותר לשנת 2008 על ידי איגוד מבקרי הקולנוע בלוס אנג'לס, כשהוא גובר על סרטים מובילים כמו "נער החידות ממומביי", "מילק" ו"וול-E". הוא הוגדר כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר לאותה שנה על ידי המגזינים המובילים בארצות הברית ועל ידי מספר איגודי מבקרים. כמו כן, זכה הסרט בפרס הלחן הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע באירופה.

בינואר 2009 זכה הסרט בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2008 ובאותו החודש הוכרז הסרט כאחד מחמשת המועמדים הסופיים לזכייה בפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר. בטקס האוסקר ה-81, אשר התקיים ב-22 בפברואר 2009, הפסיד הסרט את הפרס לטובת הסרט היפני "פרידות". "ואלס עם באשיר" היה לסרט האנימציה הראשון שקיבל מועמדות לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, כמו גם מועמדות וזכייה באותה הקטגוריה בפרס גלובוס הזהב. כמו כן, זהו הסרט התיעודי הראשון בהיסטוריה שקיבל מועמדות וזכה בפרס גלובוס הזהב, שכן אין פרס לסרט תיעודי בגלובוס הזהב.

בפברואר 2009, זכה הסרט בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר מטעם איגוד הבמאים האמריקאי ובטקס נפרד, מטעם איגוד התסריטאים האמריקאי, זכה באותה קטגוריה. נוסף על כך, היה זה הסרט הישראלי הראשון אשר זכה בפרס סזאר, כאשר זכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. כמו כן זכה ארי פולמן בפרס איגוד הבמאים האמריקני בקטגוריית בימוי סרט דוקומנטרי.

ביקורות

בישראל התקבלה התייחסותו של הסרט לנושא סברה ושתילה בתגובות מעורבות, אך כמעט כל המבקרים שיבחו את חדשנותו של פורמט הסרט ואת עיצובו. שמוליק דובדבני שיבח את הסרט וטען שהוא מנסה לעסוק בצורה חזיתית בשאלת האשמה הישראלית, שסרטים ישראליים משנות השמונים, כמו "שתי אצבעות מצידון", לא העזו לגעת בה. מאידך, כינה מאיר שניצר את הסרט "חמקמק", וטען שכמו סרטים רבים העוסקים בלחימה בלבנון, הוא מציג רק את דמות "הקורבן הצה"לי". במישור הפוליטי נטענו טענות כנגד המשמעויות האידאולוגיות המובעות בסרט. ראש עיריית הרצליה לשעבר אלי לנדאו אמר בראיון כי זהו סרט עשוי טוב, אולם "הסרט הוא נגד מדינת ישראל... (והוא) מניח אחריות על כתפינו שיתוף פעולה עם טבח במחנה הפליטים בעזה, דבר שהוא שקר".[דרוש מקור] לדבריו, הסרט זכה בפרסים רבים בעולם גם בשל עמדה אנטי ישראלית זו.

העיתונאי חגי סגל כתב כי "מדובר בעוד סרט שמאלני על מלחמת וייטנאם שהותאם לטופוגרפיה ולביוגרפיה של המזרח התיכון [...] חוט העלילה נכרך בכישרון סביב צווארה של ישראל", תוך התעלמות ממעשי הטרור כנגד ישראל לפני ובמהלך המלחמה.