אילן רמון

נעוריו ותחילת דרכו

נולד בשם אילן וולפרמן ברמת גן, לטוניה (1927–2003) ולאליעזר וולפרמן (1923–2006). משפחתו של אביו נמלטה מגרמניה הנאצית ב-1935. אמו וסבתו הגיעו מפולין, ניצולי השואה אשר שרדו את אושוויץ, ועלו לישראל ב-1949.

אילן למד בבית הספר היסודי רמת חן (לאחר שנהרג באסון המעבורת 'קולומביה', הוסב שם בית הספר על שמו). בשנת 1962 עברה המשפחה לגור בבאר שבע, שם למד בבית הספר בארי. את לימודיו התיכוניים סיים בתיכון מקיף ג' בעיר בשנת 1972. עם גיוסו לצה"ל, שינה את שם משפחתו לרמון עקב אהבתו למכתש רמון.

שירותו בחיל האוויר

באוגוסט 1972 התגייס רמון לחיל האוויר והחל בקורס טיס, אותו נאלץ לעזוב לאחר שמונה חודשים מאחר ששבר את ידו. במלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית בבסיס אום חשיבה שבסיני. הוא חזר לקורס הטיס, ובמהלכו נאלץ, בעקבות תקלה טכנית, לנטוש יחד עם המדריך שהיה עמו, מטוס פוגה מגיסטר (שבו לא הותקנו כיסאות מפלט). במהלך הנטישה נפצע באורח קל. רמון סיים את הקורס בשנת 1974 במגמת קרב, כחניך מצטיין. הוא שירת כטייס קרב, תחילה כטייס סקייהוק בטייסת 102 ולאחר מכן כטייס נשר בטייסת 253 בבסיס איתם בסיני. ב־1980 נמנה עם הטייסים הראשונים שנסעו לארצות הברית כדי ללמוד להטיס את מטוס ה־F-16, והיה בצוות הקליטה של המטוס בחיל האוויר.

ביוני 1981 השתתף רמון בהפצצת הכור שהחל להיבנות בעיראק. הוא היה מהראשונים שנטלו חלק בתכנון המבצע והיה הצעיר בין הטייסים שהשתתפו בתקיפה. רמון היה האחרון במבנה התקיפה, מיקום שנחשב למסוכן במיוחד, משום שבעת שהמטוס האחרון יבצע את התקיפה כבר יאבד גורם ההפתעה והגנת הנ"מ של האויב כבר תהיה פעילה. עם היציאה מיעף ההפצצה לא ענה רמון לקריאות מוביל המבנה, וחבריו חששו לחייו; רמון תיאר לאחר מכן שהיה המום מעומסי כוחות הג'י שהופעלו עליו בעת ההפצצה, אך לאחר כמה שניות התעשת וענה לקריאות מוביל המבנה.

בהמשך השנה מונה לסמ"ט ב' בטייסת הנגב. ב-20 בינואר 1982, במהלך טיסת אימון, התנגש רמון במטוס אחר מהטייסת (מספרי זנב: 276 ו־266). רמון והטייס השני נטשו בשלום והמטוסים התרסקו. שנה לאחר מכן השתתף במלחמת לבנון הראשונה.

ב־1983 השתחרר משירות הקבע והחל ללמוד באוניברסיטת תל אביב וכעבור ארבע שנים קיבל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים. עם סיום לימודיו הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא.

ב-1988 חזר רס"ן רמון לחיל האוויר והתמנה לסמ"ט א' בטייסת 119 ("העטלף"), אז טייסת מטוסי קורנס (פנטום). בתפקידו זה הוביל מבצעי צילום מיוחדים ורגישים ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו. ב-1990 מונה רמון לפקד על טייסת 117 ("הסילון הראשונה"), אז טייסת מטוסי ברק (F-16) בבסיס רמת דוד. ב-1992 מונה לראש ענף מטוסים במחלקת אמצעי לחימה שבמטה חיל האוויר וב-1994 קודם לדרגת אלוף-משנה ושירת כראש מחלקת אמצעי לחימה, עד 1997.

לאורך שירותו צבר רמון יותר מ־3,000 שעות טיסה על מטוסי סקייהוק, נשר ופנטום, ויותר מ־1,000 שעות טיסה על הדגמים השונים של מטוס הF-16.

רמון נבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון על ידי חיל האוויר, בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לארצות הברית ב־1995 לשלב ישראלי בטיסה לחלל של נאס"א. סוכנות החלל הישראלית פנתה לחיל האוויר בבקשה שיבחר בעבורה את המשתתף, וב־1997 בחר החיל ברמון. ב־1998 רמון ומשפחתו: אשתו רונה, וארבעת ילדיהם - העתיקו את מושבם אל מתקן האימונים לאסטרונאוטים בארצות הברית. אימוניו של רמון לקראת הטיסה היו אמורים להימשך כשלוש שנים, ובאוגוסט 2001 נקבע מועד הטיסה למאי 2002, אך נאס"א דחתה את שיגור קולומביה מספר פעמים.

בתפקידו במשימת STS-107 במעבורת השתתף רמון בביצוע ניסוי האבק הישראלי, שתוכנן באוניברסיטת תל אביב במטרה לחקור כיצד משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון, וכן ניסויים נוספים, בביולוגיה ובפיזיקה, שאחד מהם הוכן על ידי תלמידי כיתה י"א מאורט קריית מוצקין. רמון לקח עמו לחלל חפצים שונים המייצגים את החברה הישראלית, בהם:

רמון התעניין טרם נסיעתו כיצד לקיים מצוות בחלל. בשאלה לגבי שמירת יום השבת בחלל השיבו רבנים כי עליו לספור שישה פרקי זמן שאורכם 24 שעות, ולשמור את השבת בפרק הזמן השביעי, בדומה לנוהג ההלכתי בקטבים בהם השמש אינה זורחת חודשים ארוכים.

לאחר מספר דחיות בשיגור, מעבורת החלל קולומביה שוגרה ב-16 בינואר 2003 (י"ג בשבט, ה'תשס"ג) ממרכז החלל קנדי, למשימה בת 16 ימים בחלל. ב-21 בינואר קיים ראש הממשלה אריאל שרון שיחת טלפון עם רמון.

ב־1 בפברואר 2003 נספה רמון יחד עם ששת חבריו לצוות, כשהמעבורת התפרקה עם חזרתה לאטמוספירה של כדור הארץ. הסיבה לתאונה הייתה חתיכת קצף אטימה שנשברה במהלך השיגור ופגעה ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית של המעבורת. במהלך הכניסה מחדש הכנף הפגועה התחממה אט-אט ולבסוף התפרקה, דבר אשר גרר פירוק מוחלט של המעבורת.

גופתו של רמון זוהתה ב-5 בפברואר והובאה לישראל חמישה ימים לאחר מכן. עם הגעת הארון נערך טקס ממלכתי בבסיס חיל האוויר שליד נמל התעופה בן-גוריון, בנוכחות המשפחה, נשיא המדינה, ראש הממשלה ונציגי נאס"א. למחרת, ב-11 בפברואר, נקבר רמון בבית העלמין בנהלל בטקס צבאי. אלמנתו רונה ביקשה להשמיע במהלך ההלוויה את השיר "Imagine" של ג'ון לנון, כפי שהושמע במהלך המשימה בחלל. ברקע נשמעו קולותיהם של רמון ועמיתו ווילי מק'קול, המביעים תקווה לעתיד טוב יותר, באנגלית ובעברית. הטקס נחתם במטס מבנה של ארבעה מטוסי אף-16 מעל בית העלמין, כשאחד מהם עזב את המבנה.

לאחר מותו, עוטר רמון באות הערכה מטעם הרמטכ"ל ומדליית הכבוד החללית של הקונגרס.

במהלך שהותו בחלל כתב רמון יומן. היומן התגלה בטקסס שבועות אחדים לאחר האסון, כשהוא חרוך מעט. שמונה עמודים מתוכו שרדו את הפיצוץ שהתחולל כאשר המעבורת טסה בגובה 60 קילומטר. בעמודים שנמצאו תיעד רמון את חוויותיו מאז השיגור ועד היום השישי למסעו בחלל. אחד הדפים ששוחזרו בעזרת המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, היה דף, שעליו כתב רמון את מילות הקידוש לליל שבת. הוא גם טרח לנקד בכתב ידו את האותיות כדי שלא לטעות בהגייתן.

במאי 2010, במסגרת משימה STS-132 של מעבורת החלל אטלנטיס, הוטסה סיכת הלוחם של טל רמון, בנו של אילן רמון, ששירת ב"יחידה שבעמק", לתחנת החלל הבינלאומית ושוחררה לחלל בשמו ולזכר אביו. סיכת הלוחם צולמה על רקע החלל החיצון. עותק תמונת הסיכה ותעודת מקוריות מטעם NASA, נמסרו למפקד היחידה, למשמרת בפינת הנצחה בבסיס רמת דוד.

באוגוסט 2020 נחנך אתר הנצחה לאילן, רונה ואסף רמון בפארק הלאומי, רמת גן.

משפחתו

רמון הותיר אחריו אשה, רונה, וארבעה ילדים - אסף, יפתח, טל ונועה.

בנו הבכור, אסף, התגייס לחיל האוויר וסיים בהצטיינות את קורס הטיס במגמת קרב. במהלך קורס הטיס, ניצל במרץ 2009 מתקלה במטוס סקייהוק שאותו הטיס וזכה לשבחים על היחלצותו מהתרסקות. ב־13 בספטמבר 2009, שבועות אחדים לאחר סיום הקורס, נהרג אסף במהלך אימון מבצעי בהטיסו מטוס F16, לאחר ביצוע תמרון חד בעקבותיו לקה, ככל הנראה, באובדן הכרה זמני (Blackout) כתוצאה מכוח ג'י חזק שפעל על גופו, והוא נהרג בהתרסקות מטוסו בדרום הר חברון. בעקבות מותו, התפתח דיון ציבורי במדיניות הנהוגה בצבא, לפיה שירותם הקרבי של מועמדים לשירות ביטחון בני משפחות שכולות, מותנה באישור הוריהם, מה שמאפשר להם, עקרונית, מסגרות שירות עתירות סיכון. אסף רמון נקבר לצד אביו, בבית העלמין בנהלל.

בשנת 2018, תשע שנים לאחר שנהרג, הונחה לזכרו אבן הפינה למכינה קדם צבאית שתיקרא "בית אסף".

אלמנתו של אילן רמון, רונה, נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-68 בשנת 2016 (תשע"ו). ב-17 בדצמבר 2018 נפטרה בגיל 54, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

בנו של אילן רמון, טל רמון, הוא מוזיקאי (זמר, פסנתרן, כותב ומלחין).