אוליבר סטון

מאז תחילת פעילותו ב-1973 ,סטון זכה לתדמית של אחד מבין הקולנוענים הגדולים בכל הזמנים בתעשיית הקולנוע אך גם לאחד מהקולנוענים השנויים במחלוקת.

סטון נולד בניו יורק שבארצות הברית. אביו היה יהודי ואמו קתולית, אך הוא עצמו חונך כנוצרי-אפיסקופלי. החל ללמוד באוניברסיטת ייל, אך עזב כעבור שנה ועבד כמורה בבית ספר בדרום וייטנאם וכאיש צוות באוניית סוחר. בשנת 1967 התגייס לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים, שובץ באוגדת החי"ר ה-25 ובהמשך בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), ולחם במלחמת וייטנאם. סטון נפצע פעמיים במהלך שירותו וזכה באותות כוכב הארד בעבור גבורה בשדה הקרב ובלב הארגמן הניתן על פציעה בעת לחימה. לשירותו הצבאי השפעה גדולה על יצירתו.

לאחר שחרורו מן הצבא בשנת 1968 החל סטון בלימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, וב-1973 ביים את סרטו הראשון "התקף". בשנת 1978 זכה להישגו הקולנועי המשמעותי הראשון, כאשר התסריט שעיבד לסרט "אקספרס של חצות" זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר. במהלך שנות השמונים עבד סטון בעיקר כתסריטאי, עבור במאים כבריאן דה פלמה, מייקל צ'ימינו וג'ון מיליוס.

בשנת 1986 כתב וביים את הסרט "סלבדור". בסרט, המתרחש על רקע מלחמת האזרחים באל-סלבדור, הביע לראשונה את דעותיו הפוליטיות השמאליות. עם זאת, דווקא הסרט פלאטון שיצא באותה שנה, המספר את סיפורה של מחלקת חי"ר במלחמת וייטנאם, קיבע את מעמדו כבמאי מוביל, בעל אמירה ייחודית. על סרטו זה זכה סטון בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, והסרט עצמו זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

סרטיו של סטון מציגים את החברה האמריקנית כחברה אלימה, תחרותית, הנשלטת מאחורי הקלעים על ידי בעלי ממון ואינטרסים, הפועלים כנגד האדם הפשוט. כך הראה את הפיכתם של וודי הארלסון וג'ולייט לואיס, הרוצחים הסדרתיים חסרי המצפון בסרטו "רוצחים מלידה" (1994) לכוכבי תקשורת, את השחתתו של צ'ארלי שין הצעיר והתמים בידי איל הממון מייקל דאגלס ב"וול סטריט", (1987), ואת העוול שעשתה אמריקה ללוחמים בווייטנאם ב"נולד בארבעה ביולי" (1989), עליו שב סטון וקיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר. סרטיו "JFK תיק פתוח" (1991) ו"ניקסון" (1995) מראים כיצד חברו גופי ימין קיצוני ביחד עם בעלי אינטרסים בממסד הצבאי והתעשייתי על מנת להשתלט בצורה חסרת רסן על ארצות הברית, ואינם נרתעים אף מרצח נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, על מנת להוביל את האומה האמריקנית אל מלחמות שכל כולן נועדו לתועלת האינטרסים הצרים של אותו ממסד. ב-2008 ביים סטון את הסרט W. העוסק בדמותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. "דרומית לגבול", סרט תעודי שביים סטון שנה מאוחר יותר, עוסק בפוליטיקה של דרום אמריקה ובפרט בנשיא ונצואלה הוגו צ'אווס.

בשנת 2016 ביים וכתב את סרט הדרמה הביוגרפי "המרגל - סנודן" אשר מבוסס על חיו של אדוארד סנודן ופרשיית הריגול שבו הסתבך. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2016, בארצות הברית, ובינואר 2017 יצא בישראל.

בשנת 2002 שהה סטון בישראל וצילם סרט תיעודי על הסכסוך הערבי-ישראלי, שבו הוא מראיין מנהיגים כיאסר ערפאת, שמעון פרס, ובנימין נתניהו. הסרט יצא ב-2003 בשם "פרסונה נון גרטה" (מלטינית: אישיות לא רצויה).

בפברואר 2012 דווח כי בנו, המפיק והשחקן שון סטון(אנ'), התאסלם באיראן.

מרכיב צורני חשוב בסרטיו של סטון הוא השימוש במגוון של מצלמות ופורמטים שונים לצילום, החל מ-VHS, דרך סרטי 8 מילימטר, ועד 70 מילימטר.

התבטאויות אוטואנטישמיות

ב-2010 התראיין סטון ל"סאנדיי טיימס" לגביי הסדרה הדוקומנטרית בהפקתו, "The Untold History of The United States", שלדבריו אמורה להציב את יוסיף סטלין ואדולף היטלר בהקשרים היסטוריים "נכונים יותר". במהלך הראיון תקף את היהודים וטען כי הדגש על השואה בעיסוק במלחמת העולם השנייה נובע ממה שכינה "השליטה של היהודים בתקשורת", וכמו כן טען כי היטלר פגע ברוסים יותר מאשר ביהודים. לאחר מכן פרסם התנצלות רשמית על דבריו בנוגע לשליטה היהודית בתקשורת, ואמר כי הייתה זו "הערה מגושמת".

בנוסף טען במהלך מסיבת עיתונאים שערך לרגל השקת הסדרה, כי היטלר היה "שעיר לעזאזל" וש"נעשה בשמו שימוש זול" לאורך ההיסטוריה.

בעקבות התבטאויותיו של סטון, נשמעו קריאות מקרב חוגי הימין בארצות הברית להחרים אותו ואת סרטיו. עם זאת, הארגון האמריקאי-יהודי "הליגה נגד השמצה" קיבלה את ההתנצלות שפרסם.