אברהם ב. יהושע

הסופר א. ב. יהושע הלך לעולמו ב 14 ביוני 2022 בבית החולים איכילוב שבתל אביב, והוא בן 85. ‏יהושע, מהסופרים הישראלים הבולטים והמשפיעים בארץ ובעולם, היה חתן פרס ישראל לספרות, וזכה כמעט בכל כבוד אפשרי. בין הפרסים הנוספים שבהם זכה - פרס א.מ.ת, פרס דן דוד, פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס מדיסיס הצרפתי לסופר זר.

ביוגרפיה

יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שביוון. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, שנולדה וגדלה במוגדור שבמרוקו ועלתה ארצה עם הוריה בשנת 1932, אביה אלעזר היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אמו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה." שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה בו שולי הרבה יותר." לעומת זאת היה אביו קשור למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. למד בתיכון הגימנסיה העברית רחביה והיה חניך בתנועת הצופים. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות ה-60 היה עורך עיתון "היה נכון" של תנועת הצופים. בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.

לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. כיום פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים וביניהם את מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים והיא מופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988, 1997, 2000) ופרינסטון (1992). קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, ויצמן, בן-גוריון, טורינו ואקול נורמל סופרייר.

כיום מתגורר בגבעתיים. היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016, והוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

יצירתו

יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. העיתון הניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי. ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בתרגומו האנגלי "The Woman from Jerusalem" נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים של השנה של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" לשנת 2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". בשנת 2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן.

פעילותו הפוליטית ודעותיו

יהושע הביע ביקורת רבה על מדיניותה של ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז 1967 והוא נמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. היה חבר מפלגת העבודה. בבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י, אך אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות העבודה במסגרת חוג 77, היה חבר מרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש.

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בהניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים. בריאיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של עשרה קילומטרים. עם זאת, לאחר מכן הכחיש כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית.

לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, ובתוכה יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי".

בשנת 2002 אמר ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר על ידי הנהלת "יד ושם", הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אי­רציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים".

לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים עם דויד גרוסמן ועמוס עוז בה קראו לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. במאמריו תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדינתיים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים ובספרים נוספים שפרסם מאז.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ, בבחירות לכנסת ה-19 בינואר 2013 הוצב במקום ה-109.

בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי C ביהודה ושומרון, תושבות ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי C עצמם.

יהושע חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם".

רומנים

ספרי סיפורים קצרים

מחזות

ספרי ילדים

ספרי עיון

עיבודים לספריו

חלק מספריו של יהושע עובדו לקולנוע ולסדרות טלוויזיה:

בין ספריו שעובד למחזה לתיאטרון: "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ספרו מסע אל תום האלף היה הבסיס לאופרה שהועלתה באופרה הישראלית החדשה, יהושע כתב את הליברית.

מכּתביו

על יצירתו ראו גם בערכים המוקדשים ליצירותיו.

על חסד ספרדי:

על הבת היחידה: